<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>you can&apos;t fight the moonlight</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 ...DanIeL. All Rights Reserved.</copyright><image><title>you can&apos;t fight the moonlight</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075</link><url></url></image><item><title>רק להיום</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=15001861</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;באסה סבבה
כל פעם שאני בחופש מהחיים שלי אני מתחיל להילחץ כי אוקי- מה עכשיו?
מה עושים עם כל החיים האלה מבלי לברוח מהם.

אנחנו נמצאים בתקופה חברתית נוראית ולא מבחינת הקורונה.
עצם העידן הזה שאנשים פאקינג כבר לא מוכשרים להתמודד עם החיים כמו פעם.
פעם אני מתכוון ללפני 20 שנה בערך .. שחבורה של אנשים הייתה נפגשת בגן ומדברים עד השעות הקטנות של הלילה
או 2 חברים שנהנים מטיול משותף או זוג נאהבים שפשוט אוהבים
היום זה חומר, הכל זה חומר
אין מפגש עם חברים שלא משרת מטרה מסוימת והריקנות הזו שבכל מפגש מחפשים משהו שימלא אותה.

אין מפגש עם חברים שלא כרוך באלכוהול.. המפגשים בבתים של חברים הפכו ל&quot;ערבי יין מטורפים&quot;
אין שיחה אמיתית וכנה עם חבר מבלי שתהיה שם איזו משואה (פייסל ענק) ש&quot;יאיר&quot; את הדרך
בין אם 2 חברות טובות שנפגשנות ומחפשות רק חתיכים באינסטגרם והכל תחת - למלא את הרגע

החיפוש התמידי אחר הלא נודע - שהוא בעצם האושר הפנימי
בכלל לא יבוא מהמקומות האלה - ולא פלא שאנשים איבדו את הדרך
וההתמכרויות עולות על גדותיהן

ודווקא מבחינת הקורונה אני חושב שהשינוי הזה יביא רק טוב
אבל ראבק שיפתחו כבר תחד&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 30 Nov 2020 10:24:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (...DanIeL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=15001861</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367075&amp;blog=15001861</comments></item><item><title>ומה עכשיו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=15001820</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עכשיו מתמודדים עם החיים
עכשיו מבינים שיום גשום זה לא מכשול, זה דרך חיים
מעכלים כל מה שלא נשאר ומסריטים בחזרה כל פיפץ שלא נסגר
מתגעגעים לתחושת האובדן ורוצים לקפוץ ראש למקום לא מוכר
ואז צצות השאלות- מניין הכוחות?
למה רגשות לא יכולות להיות פשוט טובות ולמה החיים כאלה מורכבים וקשים?
מה עשיתי לא נכון שאני מרגיש את הצער הככ גדול

כבר עדיף להשתמש, לזרוק את עצמך בחול - לא להתמודד עם שום מכשול
לזרום עם החיים כי מה כבר יש? חיים רק פעם אחת או שפעם אחת חיים?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 26 Nov 2020 12:19:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (...DanIeL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=15001820</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367075&amp;blog=15001820</comments></item><item><title>איזה מוזר זה לחיות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=15001749</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יום אחד אתה קם בבוקר פותח ת&apos;חלון מביט לרחוב
מדליק סיגריה ושותה קפה - נאנח ואומר וואי איזה כייף
יום אחר אתה בקושי יוצא מהמיטה ושזה קורה אתה גם לא מבין מה המטרה
מדליק סיגריה ושותה קפה- חוזר למיטה ותוהה
מה הפאקינג חיים מוזרים האלה?

בתקופה האחרונה אני עובר שינוי מאוד משמעותי בחיים
לא חשבתי שאכנס למצב כזה לעולם..

אני קורא את הבלוג שלי ומבין המון דברים מהילדות
שהם בעצם סללו את מי שאני ואת הבריחות שלי מהתמודדויות בחיים
הבלוג שלי כ&apos;&apos;כ מעניין אותי (אני מודה לישרא-בלוג על השימור) בגלל
שהייתי בו בארון - וכתבתי דברים בלי שאף אחד הבין את משמעותם ורק אני
וככה בעצם התמודדתי עם הקשיים בחיים וזה עזר לי באיזה מקום לפרוק
אבל החברה שהייתי בה לא איפשרה לי להיות מי שאני - אני לא איפשרתי לעצמי

וגיליתי בבלוג דפוסי התנהגות של בריחה מהחיים האלה
בגיל 15-16 בערך שאני כותב עליהם
עם הזמן שעבר והתבגרתי קיבלתי כלים יותר ממשים להעזר בהם לבריחה
והתחלתי להשתמש בסמים ואלכוהול בשביל להתמודד עם הרגשות המזדיינים האלה של החיים

אני שמח להגיד ולהודות ליום הנקי שלי ועל תקופה מאוד מאתגרת
של למידה- התבלט&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 21 Nov 2020 12:28:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (...DanIeL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=15001749</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367075&amp;blog=15001749</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14999451</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הייתי עם קוביXD בים, בחוף גורדון בתלאביב, והיה ממש נחמד כל הזמן חלפו כלפינו אנשים נחמדים &quot;שרצו בסביבתינו&quot;
נקרא לזה כך בפלטפורמה הבלוגרית של ישראבלוג בהתהוות..


קובי גר בטבריה, הוא נוסע אלי פעם בחודש בערך לזכור איך זה לחיות.
אני מטבריה, עברתי לתלאביב לפני 4 שנים בגיל 25 עם ה-X שלי- וזה תמצית מחיי שלא קשורה בכלל לסיפור.


מישהו ישב לידנו והוא היה לבד,(היינו בים)
הסתכלתי עליו- הוא הסתכל עלי
והלופ הזה נמשך בערך שעתיים בערך (באמת)


אחרי שעתיים בערך שהבנתי שנדלקתי עליו והוא כבר עבר לשבת במקום אחר עם חברים שלו.
אני מאמין ומרגיש שאין סיכוי שאני עובר לסדר היום שלי מבלי לעשות מעשה לקראת-בשביל אותה הסיטואציה


בהתחלה חשבתי לפברק מפתח אבוד ולשאול אותו אם זה שלו ואם הוא איבד אותו? ואז להשחיל איזו מילה להתחלה
ובסופו של דבר, דקה לפני שבאנו ללכת
אמרתי

fack it!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

נשבר לי מהפלטפורמות המזדיינות האלה שבהן
אני אמור להכיר את אהבת חיי ואב ילדי וכן זה הכי קלישאה שלי תזדיינו.!


בסופו של דבר קמתי וניגשתי לבחור שדפק לי מבטים במשך שעתיים
הוא היה ליד חבר ואני הייתי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 01 Aug 2020 01:02:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (...DanIeL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14999451</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367075&amp;blog=14999451</comments></item><item><title>בשביל לב שבור צריך 2</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14999435</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה לא פשוט,
מחפש את החצי השני שלי בערך שנה - שאני אשכרה ממוקד בזה
ולא מוצא.
אולי זה כי אין? או שהכל התערפל כל כך שאין את הקווים למדוד את זה בכלל?
הכל מהיר מידי ולא באמת משקף משהו מהמציאות
הכל כ&apos;&apos;כ אימפולסיבי ומיידי וכ&apos;&apos;כ ואנטרקטיבי וגישמי.
מה עם הרגע, באמת להכיר, ולהנות ממנו,
בלי לחשוב מה יהיה ומה יוגדר בהמשך

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 31 Jul 2020 10:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (...DanIeL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14999435</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367075&amp;blog=14999435</comments></item><item><title>הגעתי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14999366</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;טוב, אי אפשר באמת להעביר מגפה עולמית מבלי לציין את זה בבלוג שלי שמלווה אותי מגיל 14 בערך.

אז שוב אני, רק יותר מבוגר מפוסט לפוסט (29)
וזה מרגיש ממש מבוגר לרשום את זה
כשפועל שום דבר לא השתנה..
חוץ מהשגיאות כתיב שהיו לי ב 2004

אז לתימצות התקופה שדווקא ממש עברה בסבבה
ללא זוגיות, עבודה מהבית, גרתי אצל ההורים איזה שלושה חודשים וחסכתי מלא,
עברתי גם דירה בזמן הזה וזו הייתה החלטה מצויינת..
אין כמו פרברי תלאביב המרכזית :)

סביר להניח שאם הייתי צריך לכתוב את החיים שלי
ככה זה היה עד עכשיו

אבל מה עם הקטע של הזוגיות?


&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 26 Jul 2020 20:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (...DanIeL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14999366</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367075&amp;blog=14999366</comments></item><item><title>לא די לה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14990393</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חופש פסח, איזה כייף
מודה שקצת התרגשתי מהחופש הזה כמו שילד קטן מתרגש
קיבלתי מהעבודה חופשה מלאההההה לכל החג ומה רע?
הכל טוב וואלה לקחתי לעצמי שבוע חופש בצפון הארץ
רחוק מכל התרבות הגלמודה הזו של המרכז..

יום לפני שנסעתי לצפון הכרתי את אור
הוא באמת האיר לי את החג הזה.
כל פעם שאני מכיר מישהו חמוד אני שמח לדעת כי
עדין יש בי מהניצוצות האלה שחשבתי שהאקס שלי השמיד 

אני יודע שלפעמיים אני קצת חולמני בהקיץ
אבל אני רואה את זה דווקא כבן אדם מחושב
ונכון, ראש מחושב... אהבה... זה לא מסוג הדברים שהולכים ביחד
אבל ככ אני רוצה לתכנן את החיים שלי.. ושוב.. &quot;תכנון&quot;

וואלה הפעם אני אנסה יותר לזרום עם ה&quot;קשר&quot; הזה
אז מה שזה לא יהיה.. בינתיים משהו קיים. בהצלחה :)











&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 23 Apr 2019 18:21:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (...DanIeL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14990393</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367075&amp;blog=14990393</comments></item><item><title>בית ריק לתמיד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14989369</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא רגוע. לא מסתפק
מרגיש תקוע ולא מפסיק לחשוב עליך
אתה כל יום רודף אותי
אתמול שנאתי אותך
היום אני מתגעגע
בערב אתה תהיה לי חסר 
רק דבר אחד על זה יכפר
ואת זה מה שאני שונא
שלהיות תלוי בך זה לא אומר 
רק להיות איתך.

רציתי כ&apos;&apos;כ להמשיך הלאה
גם עם מי שלא התאים
רק בשביל שתפסיק להיות האקס
לא רוצה להתגעגע אליך יותר
מרגיש שככל שאני טורף את העולם
ככה התאבון שלי רק גדל
ואתה שלימדת אותי פשטות והנאה
לא פה יותר ולך אני כבר לא חייב לחשבן
בית ריק לתמיד.

ההרגשה היא שעכשיו הבנתי את הכל
צר לי ששוב לא הלך לך
אני שמח לפחות שהפעם אין נפגעים
כמעט היו לי חרדות בגללך
ניסית לגרום לי להרגיש
דקרת פעם אחר פעם ממקום לא מודע של הכאבה
באמצע הלילה קמת והלכת אחרי 5 שנים של אהבה
צר לי שלא הצלחת לדפוק אותי
לפחות אני יודע שאני כבר לא יכול לסלוח תמיד
ואת ההרגשה האיומה הזו שאתה לא יכול לסלוח למישהו היא יותר גרועה ממה שהוא עשה
כי עכשיו זה פשוט איתך
כי לא סלחת.
כי לא יכולת
ואם הוא ימות... זה גם לא יעזור



&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 13 Apr 2019 18:11:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (...DanIeL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14989369</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367075&amp;blog=14989369</comments></item><item><title>כלום לא מסתדר אבל הכל במקום</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14980025</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;איך זה יכול להיות?
זרמתי עם החיים, וואלה יצא טוב,
אני שמח שיש לי את הבלוג הזה שאפשר לפרוק בו
בלי להסתכל על לייקים או תגובות של אף אחד
פשוט לפרוק, ממקום אגרסיבי
וסעמקק זה מה שיש לי להגיד
שום דבר לא מצליח להרים אותך. מרגיש מותש וזה רק הם
אתה מרגיש ששום דבר בעולם לא יתגבר עליהם 
ולמה אין אפשרות לחיות פשוט בשלום?
זה מה שיש,
ואני שונא אותך על זה.
כמה קשה זה למצוא מישהו שתאהב ושיאהב אותך
 בשוק כל כך עמוס של מסכות וטיפשות.
למה כל דבר טהור ותמים הופך למשעמם
ואנשים שלא עוצרים רגע, לחשוב.. שאולי זה כן
בסוף הכל נשאר אותו דבר. איתך או בלעדיך



&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 21 Jan 2019 18:33:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (...DanIeL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14980025</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367075&amp;blog=14980025</comments></item><item><title>אוהב לשחק באש</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14945162</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מזל טוב.
המון מזל טוב שאחרי 5 שנים הצלחת לסיים את המערכת יחסים שהיית נמצא בה
המון מזל טוב שסיימת את התואר שרצית והתחלת לעבוד במקום שווה (לא אספיילר)
מזל טוב שעברת למרכז (ממש מרכז תלאביב הלוהטת)
מזל טוב שהצלחת להתחבר לאנשים, להתגבר על מכשולים, לשלם חשבונות לבד
להתבגר, לא לספור אנשים יותר/ לקחת ללב יותר מידי, להנות מעצמך ולהשתעמם בכייף.
מזל טוב על כלללל זה.
מזל שיש לי את עצמי, שדואג לי ואוהב אותי כל כך.
כל שנה שעוברת אני מוצא את עצמי עם פחות חברים קרובים שנמצאים אבל דווקא יותר מאושר עם עצמי ובחלקי..
לא כל כך שונה מכל שנה הגיונית השנה הזו גם ביום הולדת הזה עברתי פרידה מהבן זוג שלי אחרי 5 שנים
וגם היום הולדת הזה היה כמו השנים הקודמות שבהם לא הינו ביחד ביום הולדת כי הוא סתם היה אפס מאופס 
ותמיד היה נזכר לבוא אחרי היום הולדת בטענה דבילית.
לא אשכח ולא אסלח. וכל הזמן זה קורה שוב!!!!!!!!!!
יש לי את עצמי וזה הכי חשוב אני רוצה לחפור פה עוד שעות רק בגלל שהרעש של המקלדת עושה לי כל כך טוב
לדבר לפרוק לנסות לשתף בלי שאף אחד יעצור אותי או ידבר על עצמו כן כן אני יודע זה הכי אגואיסטי שיש אב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 15 Mar 2018 15:11:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (...DanIeL)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=367075&amp;blogcode=14945162</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=367075&amp;blog=14945162</comments></item></channel></rss>