איך זה יכול להיות?

זרמתי עם החיים, וואלה יצא טוב,

אני שמח שיש לי את הבלוג הזה שאפשר לפרוק בו 

בלי להסתכל על לייקים או תגובות של אף אחד

פשוט לפרוק, ממקום אגרסיבי

וסעמקק זה מה שיש לי להגיד

שום דבר לא מצליח להרים אותך. מרגיש מותש וזה רק הם

אתה מרגיש ששום דבר בעולם לא יתגבר עליהם

ולמה אין אפשרות לחיות פשוט בשלום?

זה מה שיש,

ואני שונא אותך על זה.

כמה קשה זה למצוא מישהו שתאהב ושיאהב אותך

בשוק כל כך עמוס של מסכות וטיפשות.

למה כל דבר טהור ותמים הופך למשעמם

ואנשים שלא עוצרים רגע, לחשוב.. שאולי זה כן

בסוף הכל נשאר אותו דבר. איתך או בלעדיך