אני עוצרת הכל...
אני לוקחת נשימה...ארוכה כזו שממלא לי את הריאות עד כאב...
אני בוחנת את הכל...את כל החודשים האחרונים...כל שניה מהם...
מרגישה חרא...זולה ולא יציבה כזאת..
בוחנת את השנה הקודמת...
הירגשתי יותר חרא...הירגשתי נעולה, חסומה, בודדה, כועסת, מתוסכלת...
טוב...אז עכשיו אני כבר לא מרגישה חרא, אני מרגישה טוב...
נפתחתי לאנשים, אני מתקשרת, אני מספרת, אני צוחקת בקול...
אני מחייכת...מחייכת המון...קמה בבוקר ומחייכת למראה (כי אין דרך טובה יותר להתחיל את היום).
זה לא באמת משנה מה עברתי כדי להגיע להשלמה הזאת עם עצמי...
זה לא באמת מעניין שחיפשתי חום, והגישה הכי קלה לזה היא סקס אז הישתמשתי בזה...
העיקר זה שעכשיו אני שלמה, וגם אם מישהו יצליח לערער אותי שוב, יגרום לי להרגיש ולפחד כמו שהרגשתי אז לפני שנה וחצי...יש לי את החברים הכי טובים בעולם, שיודעים איך להעלים לי את הכאב, להזכיר לי כמה אני יפה וסימפטית, כמה אני חזקה, כמה אני שווה...
הכי חשוב זה לא לשכוח כמה כוח יש בי....וזה לא משנה מה מי חושב...אני יודעת שאני המון, אני עכשיו זה מה שתמיד שאפתי להיות...ועדיין מכאן אני רק ממשיכה לעלות....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
