מה אתה אומר...
בוא תסביר לי מאיפה היה לך את האומץ בכלל לדבר איתי?!
מה חשבת שאני יגיד כשבאתי? שאני שמחה לראות אותך? שזה מעלה בי נוסטלגיה?
אז אמרתי לך שאתה זר לי...כי אני מעדיפה לשכוח את מי שהיית פעם, את מה שעשית לי בפנים...
ביקשת צ'אנס, טענת שהשתנית....אמרתי רק תוכיח, ולא כבן זוג אלא כידיד, כעוד מישהו שאני מדברת איתו...
ושוב עם הפסיכולוגיות שלך הצלחת לערער אותי, הצלחת לגרום לי לחייך, הצלחת לגרום לי לרצות להישאר קרוב....
אבל לא הצלחת לגרום לי להיתרגל אליך שוב...
והפעם כשנעלמת בלי לומר מילה, לא הופתעתי...
וכשכל מה שהצלחת להגיד זה "מה שלא הלך פעם לא ילך גם עכשיו"....זה לא פגע בי...אני שלמה
זה כבר לא כמו פעם קודמת
אני נושמת כרגיל
אין דמעות
אין מחנק
אין פחד
העולם לא קרס...
הפעם אין סיבה לכל הדברים האלה...כי אני יודעת שאני לא איבדתי כלום, אני זכיתי בחופש שלי ממך.
אתה לא יציב...אתה לא יודע מה אתה רוצה מעצמך בגלל זה כלכך קשה להגיד מה אתה רוצה ממני
אתה מראה לכולם כמה ביטחון עצמי יש לך, כמה חזק וחשוב אתה....אין לך כלום, אתה מפחד שמישהו יראה את זה בך
אתה עומד מולי והידיים שלך רועדות, אתה מסתכל עליי במבט מפוחד....ולא כי אני מאיימת
אלא כי אתה מפחד מדחייה, האגו הגבוה אבל הדק שלך עלול להיתנפץ אם תשמע ממני לא, אם תבין שאותה אחת שכלכך אהבה אותך פעם, לא רוצה אותך יותר....
והלא בכל מקרה מגיע....אתה הולך לאיבוד, מנסה להפעיל את הקסם האישי שלך...ופתאום אתה רואה את כל מה שאהבת מלכתחילה...כמה אני חזקה, ויציבה מולך. כמה ישירה וכנה אני איתך...אתה אוהב להרגיש את הלב שלי פועם והנשימה שלי מואצת.
אבל אתה גם מבין כמה קל לי לוותר על זה, כמה אני בעצם לא צריכה אותך, כמה כוח יש לי הפעם...
אז אתה בורח...כמו תמיד...מבלי לדבר...לא השתנית..
אתה שקרן...אבל מהסוג הכי גרוע
מהסוג שבאמת מאמין לשקרים של עצמו.
ואני בכל מקרה לא מבינה...מה גרם לך לחשוב שאני אהיה אותה אחת אחרי שנתיים של חומות...מי אתה שתשבור אותם, אם רק בגללך הן נבנו מלכתחילה?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
