רק כי אני נורא נהנת לקרוא את העדכונים החד-מייודעבכמהזמן שלי, אז אם יש לי מחשב אני אנצל את זה(:
אז באוזן רי-רי המקסימה, שמאז שקיבלתי את הרשיון גיליתי אותה מחדש ואני נהנת ממנה ממש. אני יושבת אצל אחותי שכרגע בעבודה, אמא בבית עם האחיין שלה ואני פה שומעת מוזיקה ושוקעת במחשבות.
אז שלום לך ספיר של עוד כמה שבועות\חודשים(:
אני מרגישה ממש טוב עם עצמי לאחרונה. איכשהו קרה שרזיתי ממש, ואני מקבלת מחמאות מכל עבר. הניתוח אף ייפה אותי פי כמה, ואני יכולה להרגיש את המבטים של אנשים עליי כשאני הולכת במקומות מסויימים. וזה נחמד. ממש נחמד.
אני עדיין קצת יותר מידי מודעת לעצמי, אבל כרגע אני בעיקר מודעת לדברים טובים(:
אני מודעת לזה שיש הרבה אנשים שרוצים בקרבתי, שאני בנאדם מושך הן מבחוץ והן מבפנים. וזה אדיר, אדיר כל כך!
עוד פחות משלושה שבועות אני מתגייסת ואני ממש ברגשות מעורבים בנוגע לעניין הזה.. מפתיע אה?
אני ממש רוצה להתגייס כבר, ולעבור לשלב הבא הזה של חיי. להכיר אנשים אחרים, למצוא את עצמי בסיטוצאיות שבחיים לא הייתי בהן ובכללי לחוות את כל העניין הזה של הצבא [הו, פעורונת]. אבל ככל שהזמן הזה מגיע, כל המחשבות החיוביות מתחלפות לי בפחדים וחרדות מהלא נודע, ואין לי מושג איך אני אתמודד. ובכלל, אני מפחדת שאני לא אתמודד. אני בנאדם שתמיד הולך מאיפה שלא טוב לו, ואני לא רוצה שיהיה ככה בצבא. אני לא רוצה להגיע למצב שאני בכל חושבת על זה, ואני מקווה שאני אצליח להתמודד.
מה יהיה עם השעות שינה? והמרות של המפקדים? ואם אני לא אמצא את המקום שלי בין הבנות? ואני לא אצליח לארגן את הזמן שלי מספיק טוב??
אני סתגלטנית, ככה אמא תמיד אומרת. והיא גם צודקת. יהיה בסדר(:
כרגע אני בעיקר נמצאת בבית.. אבל בצורה מפתיעה לא זה לא מפריע לי.
אני באמת מקבלת את הזמן הזה כמתנה. זמן להיות עם עצמי, להיות חופשיה ולעשות מה שעולה ברוחי לפני שאני נכנסת למסגרת של הצבא.
אני מפחד(:
אבל יהיה בסדר, יהיה טוב. עכשיו טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
