אני בדרכי מת"א לרחובות,מסתכלת בסקרנות ופליאה על המכוניות הנוסעות בדרכינו.
נותנת לעצמי לשקוע במה שאני קוראת לו,הריקוד ההרמוני של המכוניות..
מסתכלת על השמיים בפליאה והערצה,מסתכלת על המכוניות והאנשים המגוונים שבהם,
כאשר הם ממלאים את תפקידם כנהגים בכבישי ישראל.
מסתכלת ומתפלאת,בוהה ושוקעת במחזה...
לפתע אני מבחינה בפסי רכבת שוכבים להם בצידי דרכינו,
אני מסיטה את מבטי אל עבר השביל שבו אנו נוסעים כעת.
פתאום בהלה אוחזת בי והקול היחיד שעובר לי בראש הוא:
"משהו לא בסדר,אנחנו על הפסי רכבת!"
חחחחח...האמת היא שהגעתי עכשיו מתל אביב,אני לא יכולה להגיד למה אחרת אני אצטרך להרוג אתכם..
סתם,זימון ולאסוף שמלה שהזמנתי בדיזינגוף.. P:
בכל מקרה,נסעתי ברכבת,וזה באמת קרה לי,משום מה החוויה הזו כל כך זיעזעה אותי שהדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי הביתה
הייתה לרוץ למחשב ולכתוב על זה..משום מה בראש זה היה נשמע יותר טוב..
בכל מקרה,במשך כמעט כל הנסיעה המילים האלו התנגנו לי בראש,הפסי רכבת לא יוצאים לי מהראש!
אני פשוט לא מבינה,איך הצלחתי להתנתק כל כך מהסביבה,מהעולם... :O
זה לא שאין לי את הצד הזה,אבל אף פעם לא קרה לי דבר כזה קיצוני...
*כמובן שזה לא בדיוק הדבר הראשון שעשיתי,קודם הלכתי להשוויץ בשמלה בפני אחותי..
כינוי:
Regular Psycho Angel
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
