כל כך אבודה .
אולי רק עכשיו נפל לי האסימון שכלום לא קרה סתם ,שאולי זה במחשבה שאני גרמתי לזה .
באמת,
רק עכשיו חשבתי על זה .
אבל אני בתוך תוכי יודעת ,לא להאמין במציאות שמביאים לי .
כי אני באמת לא זוכרת שגרמתי לזה ,שעשיתי משהו . לא חושבת ככה.
מעבר להכל אני פשוט אבודה .
אבודה ולא יודעת למצוא את עצמי .
לא יודעת למצוא את עצמי כשיש עולם שלם מעבר -
מעבר לעולם שכן קיים ,ואני ממשיכה לחיות כבר שבועות כאילו והוא לא קיים יותר .
והוא כן .כי ברגע שהוא היה קיים הוא עדיין בתוך החיים שלי .
אני פשוט אבודה .
אבודה ולא מוצאת את עצמי .
אבודה אכשהוא בין כל הבלאגן הזה. 3/>
אני פשוט רוצה להבין ,ולקבל תמונת מצב
להבין מה בדיוק קרה כאן .
אני יודעת הכל .
הכל וזה הכי כואב .
כשכל יום אני חוזרת על המשפט 'מה אכפת לי .'
אבל כן אכפת לי . על מי אני עובדת .
נזכרת ברגעים שאפילו לא זכרתי שהם קיימים ,מעלים חיוך לשנייה ואז חוזרת אליי המציאות הרעה הזאת.
המציאות הזאת שכן ,אולי אני גרמתי אליה- אבל אני לא מודעת לזה.
ואני יודעת שהתשובה נמצאת אצלו.
אבל מה לעשות ,אין אצלך יותר. ואני לא יכולה לפנות אלייך.
לפנות אליו .מפחדת מהתגובה אולי .מתה מפחד מהתגובה שלו .
כהרגלי מאשימה את עצמי .
גם אם אני לא יודעת מה קרה.
עזבו את הכל ,
מתמודדת עם מה שנעלם .
מתמודדת עם המציאות .
אבל לא יכולה לקבל -
את מה שמעבר למילים .
לחשוב שזה מה שהוא באמת חושב .עליי.
אני לא יכולה לקבל את זה .אני לפחות רוצה להבין מה גרם לזה לקרות .
אני ככ אבודה .
כל כך אבודה ><
לא מוצאת את התשובה אצל אף אחד .
מצד אחד ,מעדיפה לא לשמוע יותר .
מצד שני ,אני מרגישה חייבת לדעת . אז אני שומעת בכל זאת.
ככ חסר לי .
חסר לי ואני מבינה שהלכת ,
אני מבינה שהמרחק אולי יותר טוב ,
אבל אני לא מצליחה להבין שזה מה שאתה חושב עליי ,
עזבו אותי ,מכל הבולשיט הזה
כי אף דבר לא יכול לשנות את המציאות .
אפשר להגיד ולהגיד אבל אי אפשר לשנות את המציאות .
אני רק רוצה לדעת אם זה מה שהוא חשב במשך כל הזמן הזה .
הזמן הזה שפיזר לי אהבה באוויר ,ואם היא הייתה אמיתית .
אני מתחילה לפקפק.
מתחילה לפקפק בכל רגע יפה .
ואני מפחדת לעשות את זה ,נשבעת .
מפחדת מהפקפוק העצמי שלי -
מפחדת כי אני רוצה להאמין במשהו
וכל משפט שלהם מהדהד לי בראש כמו מחטים .כמו סכינים .
מהדהד ולא יוצא משם .
ככ כואב לי הראש.
אני רוצה לנסוע .
לא -
לא רוצה לנסוע ,
לא רוצה לבכות .
לא רוצה דמעות ,
לא רוצה שמועות ,
לא רוצה חוסר הבנה יותר .
אני רוצה להבין ,אני רוצה לדבר ,אני רוצה לדעת .
אני רק רוצה לדעת אם זה מה שהוא חשב כל הזמן הזה.
אם כל הדברים האלה -הם אמת .
אחרי הכל זה הדבר היחיד שחשוב לי . כי על כל הדברים הרעים מאוד האלה שאתה אומר ,אני לא מייחסת כזאת חשיבות ,למרות שזה כואב לי ,לא באמת מעניין אותי מה הם חושבים עליי, מעניין אותי מה אתה חושב עליי ,ובעיקר מה אתה חשבת עליי, כל יום במשך התקופה הענקית הזאת ,אבל אני מדברת לקיר ,ממשיכה לדבר לעצמי ,לדבר עם עצמי ,לחשוב עם עצמי ,ולא לעשות עם זה כלום ,להמשיך לא לעשות עם זה כלום.
אני רק רוצה לדעת אם כל זה זה אמת .
ואני לא יכולה לעשות את זה.
אני מקווה שמתי שהוא כל הכעס יעבור לך.
והידידות המדהימה שהייתה בנינו תחזור.
אתה לא מבין כמה אתה חשוב ויקר לי.
ובבקשה, אם את קורא את הפוסט הזה תשלח הודעה תתקשר משהו.
כי אני ניסיתי, אני שלחתי הודעות, אני התקשרתי.
ואתה או התעלמת או ענית בעוקץ שרק הכאיב לי עוד.
בתקווה שזה יעבור
מירב3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
