http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206כל מה שלא תמצאו בבנאדם נורמלי3>heCopyright 2026 מירב3>. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9946326<div align="right" dir="rtl"> אני שונאת ששואלים אותי נו מה עם הבלוג? ואז אני עונה הוא כבר די נטוש. הוא אף פעם לא היה אישי מידי וזה אף פעם לא הפריע לי לא הפריע לי שאנשים שלא הכי רציתי נכנסו לכאן המשכתי לכתוב כאן עם תגובות או בלי תגובות כי ככה שיחררתי הכל וכן אני ימשיך לפרסם פה ושם קטעים כי זה עושה לי טוב. ואני עכשיו עושה רק מה שעושה לי טוב. השנה הזאת מעולה. יש אחלה של ילדים וזה רק מראה לי שיש אנשים שאני לא מבינה מה הם עשו בחיים שלי מזל שהמשכתי הלאה, סלחתי על הכל ושכחתי מהכל אוהבתאת הכיתה החדשה שלי, ואוהבת את החברים הישנים שלי. ואני לא צריכה לפרט מי הם. </div>Fri, 26 Sep 2008 17:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (מירב3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9946326http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360206&blog=9946326http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9882918<div align="right" dir="rtl">http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&amp;blogcode=8899826 זוכרים את הפוסט הזה?! אני באמת מקווה שזה כבר עבר. _______ רק הרגע הזה . הותיר אותי משותקת. דומעת . אל מול חולשותי הגדולות . סיבובים אינסופיים בתוך תקוות שנמוגו . ובלי לזוז . לספור את המאיות . להנציח את הרגע . לתת לשעון לתקתק . לזמן לשבות לשגעונו הקבוע . הרגלים משתנים . שגרה נשברת . שאלות. אין ספור שאלות . מי אמר לך שאת יכולה לתת הכל מבלי לחשוב? בזכרון ישן על התחלה חבוי לו גם הסוף צעדים מהירים .</div>Thu, 11 Sep 2008 08:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (מירב3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9882918http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360206&blog=9882918http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9788092<div align="right" dir="rtl">אני באמת תוהה ,לאן נעלמה דרכי האחרונה,הנודדת?לאן?אם הלכה ועשתה את דרכה חזרה בצורות קצת אחרות.גזור הדבק ,במקום נידח אי שם והאושר מטפטף מהשמים הפעם אני זורקת מה שלא מחמם את הלב ומעלה חיוכיםאולי כי רגלי פוסעות בדרך חדשה עכשיועוד דרך שהסוף לה לא ידועעוד דרך לא ברורהומתעתעת חושיםובכל זאת ,קצת יותר בטוחה .כי עכשיו אני יודעת שתמיד יש דרך חזרה .3 &gt;תופתעו לגלות ,שהמרדף אחרי האושר ,משתלם .תאמינו בעצמכם . .אני הצלחתי. הקטע הזה הופיע בפוסט שעבר. אני יודעת. שמתי לב שבערך עברה שנה. שנה מאז שהכל התחיל. שנה מאז שאיבדתי הרבה אנשים אך הכרתי עוד הרבה אחרים שנה שלמה, שלא הייתה לי פשוטה, בכלל לא. עברתי דברים קשים בה דברים שאף אחד אינו יודע ואולי בכלל זה לא הבינו דבר, וישר אמרו " מירב השתנתה " אבל השנה הזו לימדה אותי המון. והרבה זמן היה לי קשה להגיד " אני מאושרת " תמיד רשמתי לעצמי. ולא כאן בבלוג דברים שאני צריכה להשיג ותמיד היה את החלק שהשגתי ואת הדברים שעדיין לא. וזה הוריד לי את הרצון להמשיך בדרכי אז תמיד רשמתי אך ורק מה שהשגתי. <DIV align=</div>Fri, 22 Aug 2008 12:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (מירב3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9788092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360206&blog=9788092http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9739996<div align="right" dir="rtl"> מטוסים ביצוע:אביב גפןמילים ולחן: אביב גפן עוד מעט נגיע הנה כבר רואיםמטוסים חוצים קרוב אותנושוב אתה בורח לעולם אחרבמרדף שלך אחרי האושראני באמת תוהה ,לאן נעלמה דרכי האחרונה,הנודדת?לאן?אם הלכה ועשתה את דרכה חזרה בצורות קצת אחרות.גזור הדבק ,במקום נידח אי שם והאושר מטפטף מהשמים הפעם אני זורקת מה שלא מחמם את הלב ומעלה חיוכיםאולי כי רגלי פוסעות בדרך חדשה עכשיועוד דרך שהסוף לה לא ידועעוד דרך לא ברורהומתעתעת חושיםובכל זאת ,קצת יותר בטוחה .כי עכשיו אני יודעת שתמיד יש דרך חזרה .3 &gt;תופתעו לגלות ,שהמרדף אחרי האושר ,משתלם .תאמינו בעצמכם . .אני הצלחתי. איך שחודש יכול לשנות בנאדם. אז חזרתי לארץ אחרי חודש בארה"ב. הכל בא אליי בבום ועל הלילה הראשון בארץ בכיתי. אבל יש מאחורי הרבה אנשים מדהימים</div>Wed, 13 Aug 2008 08:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (מירב3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9739996http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360206&blog=9739996http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9558085<div align="right" dir="rtl">"סוף זה תמיד התחלה של משהו חדש.." משפט נכון. נראה די נחמד לפתוח איתו פוסט. טוב אז, עברתי איתכם שלוש שניםשלמות, של מעלות ומורדות שנגמרו אתמול, וכל אחד מאיתנו פונה לדרך שונה. כל אחד הוצב בכיתה שונה, אנשים אחרים וחדשים, הכרנו אנשים חדשים, התרחקנו מאנשים ואנחנו השתננו. התבגרנו יחד, עברנו שנה גדושה בחוויות. זאת הייתה השנה הכי טובה שלי. בכלל הבית ספר הזה, שאני לא יודעת מה מיוחד בו כ"כ. אבל אני יודעת שהילדים בו מיוחדים ומדהימים. ביסודי היה עליי חרם במשך 3 שנים. סיבה? אין סיבה ואז עברתי לריאלי וישר הכרתי את פנינה שהיא חברה מדהימה ועוד ילדים. וכיתה ה' הכרתי את יובל שאני לא ישכח אותה בחיים. ואז הגענו לחטיבה והכרנו את כולם ואת כל התלמידים החדשים. וקשרים נוצרו וחלקם התפרקו. אני באמת מודה לכולם על הכל. אין כמוכם. מצטערת שאין כאן תמונות. אתם מוזמנים להסתכל בפייסבוק merav baron עוד יומיים טסה לחודש. הגיע הזמן לברוח מהצרות שלי שונאת לברוח שאני יחזור הכל יבוא לי בבום אני כבר רואה את זה מגיע</div>Sat, 12 Jul 2008 10:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (מירב3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9558085http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360206&blog=9558085http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9411328<div align="right" dir="rtl">נעצרהעלפסי הרכבת ולא עברה אחת מאזעברה הראשונהמיושנת ומלאת תקוות שעוד נוסע אחד יעלה .שעודנוסע אחד יעלה .יצטרף למסע אינסופי ליעד המבוקש.נפתחה הדלת כאילו לא עברו עוד מעולם .כאילו הזמן נמחק ואתמול . עברה הראשונה מיושנת ומלאת תקוות שעוד נוסע אחד יעלה .עוד נוסע אחד יעלה .עוד נסיעה אחת אל מעבר לזמן . מעבר לתקופה .מעבר לחיים .עוד נסיעה אחת כי נעצרנו בתחנה לפני היעד. ועכשיו ממשיכים משם . כאילו הזמן נמחק ואתמול. עברה הראשונה מיושנת ומלאת תקוות ,שעוד נוסע אחד יעלה. זמן ללא שעות . שינויים ללא קביעה . זכרונות כאילו זה היה אתמול . וממשיכים משם .והפעם , רק עוד נסיעה אחת .על רכבת מהודרת מחודשת מסופקת במכשירי הטכנולוגיה החדשה של שנות ה2000אז אולי הנסיעה תהיה קלה יותר ? הדרך הטובה ביותר הינה לשקוע במחשבות ארוכות ולא לחשוב על הזמן .או פשוט לשקוע במהדורי המוסיקה החדשה של שנות ה2000 ולשכוח מהכל .להינות מהרגע . ולא לחשוב מה מכאן . ולאן נגיע מכאן .ושוב זאת אותה הרגשה . ושוב אותה התחושה שממלאת את הלב ומספקת את כל החושים .ושוב זה אותם הריחות . אותם ההגשמות . אותם הזכרונות . וזה פשוט אינסופי . זה פשוט אינסופי.</div>Fri, 20 Jun 2008 23:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (מירב3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9411328http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360206&blog=9411328http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9390915<div align="right" dir="rtl">אין ספור מבטיםאין ספורחלומותאין ספורתהיותאין ספורהגשמותאין ספורתשוקותאיןספורתעוזותאין ספורחזרותאין ספורגעגועיםאין ספורמילים אין ספור שתיקותאין ספור סיפוריםאין ספור שינוייםאין ספור דימוייםאין ספורריחותאין ספורנשימותאין ספורפעימותאין ספור מנגינותאין ספור הבטחותאין ספור הכחשותאין ספור ברירותאין ספור תמונותאין ספור אמונותאין ספור מלחמותאין ספור מנצחים הכל מתמוגג עד לב רקיע . עוד פעם אחת . רק עוד פעם אחת . נמחק כמו היה בועה וחזר להתעופף בשמים . כאילו שום איש שוטה לא עצר מעופה . פעם אחת. רק עוד פעם אחת .כמו גל שלתקוות כמו נחל אינסופי. זה אינסופי לא נגמר .</div>Tue, 17 Jun 2008 18:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (מירב3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9390915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360206&blog=9390915http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9200167<div align="right" dir="rtl">בקשה לי אליכם , אל תחשבו שרע לי. לא רע לי. טוב לי . טוב, טוב טוב . מסתכלת בכל הפרקים הראשונים שלי. חושבת על כמה שהשתנתי. כמה הדעות שלי השתנו. כמה הזיכרונות שלי השתנו. כמה הרצונות שלי השתנו. כמה המראהחיצוני שלי השתנה. כמה האופי שלי השתנה.כמה אופן הכתיבה שלי השתנה. כמה החלומות שלי השתנו. כמה האופטימיות שלי השתנתה. כמה הפסימיות הלכהוהתמעטה .אפילו השירים ב- MPשלי הלכו והשתנו. אפילו הכתב שלי השתנה. אפילו הבגדים שלי השתנו. החברים שלי השתנו.אפילו הצפייה בתוכניות אחרות נהפכה לאחרת. <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-</div>Sat, 17 May 2008 10:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (מירב3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9200167http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360206&blog=9200167http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9155029<div align="right" dir="rtl">רבות הדרכים לאהוב אותךארוכה ביותר הדרך לשכוחאהבנו עמוק אהבנו פתוחאבל הכי בטוח ,זה מרחוק. לא נשארה מילה רק השקט משחק כאן המילים ברחו ואיבדו את כיוונן כמו הדרכים שלנוזה רק להלחם באוויר ואין שום טעם בכך , אה? המלחמה ברחה ואיבדה את כיוונה כמו הדרכים שלנו זה לא מה שעושה לי אושר רואים מכל כיוון ,אה? האושר ברח ואיבד את כיוונו ..כמו הדרכים שלנו .הדרכים שלנו שמזמן נעלמו כמו הרבה אחרותהדרכים שלנו שמזמן כבו והשתנו אין מקום לדמעות הדרכים שלנוהתפצלונשברו כמו החיים האלהואין לנו מקום לפחות לא לשנינו כי הדרכים שלנו בחרו להתנגד הדרך שלך לדרך שלי ,היא לא הדרך שאנחנו נלחמים עליה ,הדרך שאנחנו מתעקשים לשמר ,הדרך שלך לדרך שלי ,לא קיימת .היא הייתה זעירה וזמנית .היא הייתה חזקה ורגעית .היא הייתה יפה וצנועה .היא הייתה נינוחה ואמיתית.היא הייתה רבות הדרכים /דניאל סלומון שוב מזוודות קטנות פתוחות על המיטה שליאורזת את כל השקרים שכבר סיפרת ליוהסיפור אותו סיפור של מוות ופרידהשלום געגועים להתראות לאהבההזכרונות מאחורי ישארו קפואיםחנות של מזכרות אקנה לי כמה חדשים...ובטיסה אל תוך שמיים שצבועים שחוראני נשבעת א</div>Fri, 09 May 2008 18:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (מירב3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9155029http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360206&blog=9155029http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9101214<div align="right" dir="rtl"> אני בתקופה הכי קשה שעברתי בחיים שלי אני בתקופה הכי כואבת שלי אני בתקופה ששוברת אותי הכי הרבה אני בתקופה שגרמה לי לשנוא את עצמי. זה מעבר ללהגיד " איזו מפגרת אני " " אני שמנה " זה פשוט לשנוא את עצמך. את איך שאתה נראה ואת איך שאתה נראה מבפנים. הרבה אומרים לי את ילדה מדהימה את ילדה מקסימה. למה אני לא רואה את היופי הזה שכולם מדברים עליו?! בחיים שלי לא חשבתי שאני יגיע למצב שאני ישנא את עצמי ככה. שאני אומרת לי לעצמי " מה ניהיה ממך ילדה?! איפה מירב של פעם? " ואל איזו מירב בכלל אני מדברת?! אל מירב בת 5 שהכל היה נראה לה מושלם. אני מדברת על מירב שהייתה עד כיתה ז'. הילדה הכי תמימה בעולם שבשבילה הכל היה מושלם. כיתה ח' כבר הכל התחיל להשתנות. הבנתי שאי אפשר להשאר תמימים לנצח ושכלום לא מושלם כמו שהוא נראה. אני כבר למדתי שהכל עובר בחיים והכל זה לטובה ושצריך לחייך. אבל כל פעם שוכחת את זה. ואני בטוחה שכל החרא הזה יעבור אני יגיד לעצמי את זה. חבל שבמצב נוכחי אני לא יכולה להגיד את זה.. ורק אומרת את זה שהסערה כבר עוברת. אני לא מפסיקה לפגוע באנשים. פוגעת פוגעת פוגעת ופאקינג לא יודעת איך אנ</div>Wed, 30 Apr 2008 19:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (מירב3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=360206&blogcode=9101214http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=360206&blog=9101214