ברוך שובי.

רציתי לעשות פוסט על הטיול וכבר כתבתי חצי ממנו אבל וויתרתי. במקום זה המשכתי את הסיפור.

הפעם העלילה מתפתחת יותר וסוטה מהמסלול הרגיל שלה, אני מקווה שתהנו.

הוא אחז בשפורפרת והרים אותה. "הלו?" קולו עדיין היה צרוד מהשינה.

"כן. תומר? היי, זה רועי. רציתי לדעת אם אתה עושה היום בערב משהו."

"אממ...", תומר גילגל את עיניו. הדבר האחרון שהוא היה צריך עכשיו זאת פגישה עם בן אדם לא קשור שכזה. אבל פיו ענה כנגד רצונו : "לא. אין לי היום עיסוקים. למה?", הוא לא הבין למה הוא אמר את זה. "סתם, יש בערב אצלי מסיבה ב22:00, חשבתי שתרצה לבוא.", תומר חייך. זאת תיהיה דרך נפלאה לבלות עם שלי, המסיבות אצל רועי תמיד היו מרהיבות למדי.

"אני אבוא, אני יכול להביא איתי אורחת?"

"בטח. יאללה ביי."

הוא ניתק ונשכב על הספה. לוקח את המכשיר, הוא שלח לה הודעה עם כל הפרטים על המסיבה. הודיע לה שהוא יאסוף אותה ב21:00 כדי שלפני המסיבה הם יוכלו להיות קצת לבד. הוא שקע במחשבות הנצחיות עליה, על הלשון שלה. על הגוף המהמם שלה. השמלה שהיא לבשה אתמול, סגלגלה ומתוקה כמותה. השיער הגלי שלה, הוא חש צורך ללטף אותו. הוא פזל אל כיוון השעון. 8:35.

"לעזאזל!"

הוא קפץ. מרוב הרהורים לא שם לב איך הזמן עובר. לבש במהירות טי-שירט אדום וג'ינס כהה, עטף את עצמו בג'קט השחור, תפס את התיק ביד אחת ורץ החוצה כדי להספיק להגיע לאוטובוס של 8:50. "וואה, וואה. לאן אתה ממהר יא אשכנזי?!" יד שחומה מלוכלכת תפסה את זרועו של תומר ועצרה אותו במכה. "עזוב אותי.", הוא ניסה להתחמק מהגבר השחום אבל זה לא הרפה, לבסוף תומר נאלץ לוותר. ממילא להסעה הוא איחר כבר.

"תקשיב, אין עליי כסף והשעון שלי נשאר בבית. אתה יכול לעזוב אותי בבקשה?", ידו של הבחור כעת תפסה את תומר חזק יותר וזוג שפתיים שביצבצו להן מתחת לשפם שלו התקבצו בינן לבין עצמן. " 'תה לא תשאל אותי שאלות יא חתיכת הומו. ועכשיו ת'בא איתי."

"אני לא בא איתך לשום מקום," תומר הצליח לחמוק מידו של הגבר, הוא בעט ברגלו השמאלית והחל לרוץ על נפשו.

הוא עבר סמטאות ורחובות צרים, ניסה כמה שיותר להכנס לאזורים לא מוכרים ופחות ראשיים. מרוב ריצה הוא לא הבין כבר איפה הוא נמצא. פנה אל סמטה חשוכה והתיישב שם עם רגליים כפופות.

"לעזאזל, אני מקווה שכאן הוא כבר לא ימצא אותי." הוא מילמל לעצמו בשקט.

"גם אני מקווה." נערה נמוכה הופיעה בפניי תומר עם חיוך שובב. היא לבשה בגדים מרושלים והייתה מלוכלכת לא מעט. אחריה עקב חתול בירמן יפהפה. תומר נבהל. הוא נדהם למראה העיניים המדהימות של החתול, כמו זוג אבני חן עמוקות בצבע תורכיז אפרפר.

"מאיפה צצת?" הוא הרים גבה.

"פשוט צצתי. למה אתה כל כך מבוהל?", היא המשיכה עם החיוך השובב שלה.

"אני? מבוהל? טוב, אפשר להגיד. איזה אחד רדף אחרי במרחק המון רחובות מכאן. מפחיד כמה שהוא חזק",

הנערה ציחקקה והתיישבה ליד תומר. "אני לא מבין מה כל כך מצחיק..."

"אתה לא אמור להבין," היא ענתה, "איך הוא נראה?", תומר תהה לרגע מה היא רוצה ממנו אך לא רצה להבריח אותה ולהשאר לבד וכבר הבין בפניה כי היא לא מזיקה. "הוא שחום, ממוצא מזרחי כזה, יש לו ח' ו-ע' בולטות. הוא דיי גבוה ושרירי, יש לו זקנקן שחור קצר ושפם קטן. שמתי לב שיש לו בסנטר מין בליטה שחורה מגעילה כזאת". הנערה קיפלה את רגלייה ושילבה את ידיה מסביבן, היא חייכה לעצמה במבט משועשע וסטתה לגמרי מהנושא. "אז, איך קוראים לך?", תומר חשב לעצמו רגע אם להגיד לה, אך לבסוף הסכים כי הרגיש ביטחון איתה. "אני תומר. ואת?"

"שיר. בן 18 אתה?"

תומר חייך, הוא אהב שחושבים שהוא יותר גדול. "כמעט. אני בן 17. ואת? 15?", שיר חייכה גם כן, "כמעט. 14. אז למה בעצם ההוא רדף אחריך?". תומר החמיץ מבט, "זהו, שאני לא יודע. זה היה ממש מוזר. הוא פשוט תפס אותי בדרך לבית ספר ולא הרפה ממני. הכי מוזר בעיני זה שהוא לא רצה כסף או רכוש. כאילו הוא רצה פשוט אותי. אבל עזבי את זה עכשיו. מי זה?", הוא הצביע על החתול. שיר צחקה כמעה, "זה, זה מומין. החתול שלי. יפה, לא?" תומר צחק למשמע השם, "למה דווקא מומין?"

"אולי יום אחד תדע", היא ענתה ונעמדה בלי לומר מילה. היא לקחה את מומין בידיה והתקדמה אל הרחוב. 

תומר לא הספיק לפצוח ב"למה?" והיא הלכה. הוא נבהל, אך נשאר שם. חושב על הילדה המוזרה הזאת שהוא פגש, על האיש ההוא שעצר אותו, מלא סימני שאלה.

מקווה שאהבתם את ההתפתחות.

אה והיי, שימו לב לרשימה החדשה שהתווספה לה משמאל.

עריכה :

העפתי את המוזיקת רקע. הקטע ההוא נמאס עליי.

ממילא בטח כולם מכבים את זה כדי לקרוא בנורמליות. גם אני.

אבל אני לא מוותרת על הקטע של לערב מוזיקה שאני אוהבת בבלוג, לכן מהפוסט הבא ואילך אני אפרסם כל מיני הופעות טובות מיוטיוב מידי פעם.

ד"א, פתחתי טבעת חדשה של גיטריסטים : http://israblog.co.il/ring_list.asp?ringcode=15707. מי שמנגן מוזמן להצטרף.

חנוכריסמס חביב לכולם,

דבי.