http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786heCopyright 2026 דבי.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=7691867<div align="right" dir="rtl">וואו, כמה זמן לא כתבתי כאן. אני מצטערת אם מישהו חיכה לעידכון, אבל אני כל כך חסרת השראה בקשר לבלוג בחודשיים האחרונים. לא פעם מצאתי את עצמי מתחילה פוסט, ולא פעם מצאתי את עצמי מכוונת את העכבר אל עבר הX האדום שבקצה המסך ומוותרת על הרעיון. לא יודעת, פשוט לא הלך לי. אולי אני אחליט לעשות בלוג חדש, אולי זה בגלל שהעיצוב הזה כבר נמצא אצלי בראש עוד מעט שנה. בכל מקרה, החלטתי לסגור את הבלוג. *כמעט*כל הרגשות שלי והמוזות שלי מכיתה ז' מסתובבות פה בין דפי הבלוג, דברים ישנים, דברים שהרגשתי, דברים שאני עדיין מרגישה. עברתי כאן הרבה. הבלוג הזה ללא ספק מתאר את השנה שעברה שלי. דרמטית, מדהימה ומאוד מאוד משמעותית. אבל בכל מקרה, אני מרגישה שהשתניתי כל כך מבפנים, התבגרתי. והגיע הזמן שגם הבלוג הזה יתבגר. בלוג עם שם פחות ילדותי, עיצוב יותר רציני ותוכן בוגר יותר. אני אודיע לכולכם כאן בקשר לבלוג החדש. אני לא רוצה לשנות כאן ספציפית שום דבר כי אני פשוט רוצה שהכל ישאר כמו שזה עכשיו. תודה על כל התגובות, השיחות,הקריאות והאהבה שלכם. בפעם האחרונה על העמודים האלו, יום טוב</div>Wed, 17 Oct 2007 13:57:00 +0200DebGhi94@walla.com (דבי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=7691867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355786&blog=7691867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=7280398<div align="right" dir="rtl">החופש הזה עבר מהר. כמו שהשנה עברה מהר, כמו שכל החופשים הקטנים בתוכה עברו מהר. הזמן פשוט תפס מהירות. אבל הפעם, אני מרגישה שאני מנצלת אותו כראוי. אני מרגישה הרבה יותר שלמה עם עצמי בחופש הזה. הספקתי ללכת להמון מקומות, להיות ב2 ארצות מדהימות, להסיק הרבה מסקנות, ולהתבגר. בינתיים אני כבר מתחילה להרגיש את השגרה מתקרבת כשהעומס כברמתחיל לעלות, נקווה שהשנה תמשיך כמו בחופש - נטולת דרמות. אז אני אנצל את הזמן שנשאר לי להתחפר במיטה בכל יום עד שעות לא שגרתיות, לאכול שטויות, לצאת בערב, וכשהלימודים יגיעו - ימשיך להיות טוב. תמיד סוף החופש הגדול הוא תקופה מדהימה, וכנראה שהמסורת לא נשברה גם השנה. יש לי הרגשה שהשנה תיהיה שונה, התגבשנו, התבגרנו,ואופפת אותי ציפייה שזה לא ישתנה. נזכרתי לפני כמה שעות בהמראה של המטוס, לפני יותר מחודש. להזכר בהתרגשות הזאת בבטן ולראות את קו החוף של תל אביב, אחריו כל גורדי השחקים הגבוהים, מראה כל כך מיוחד, נתן לי תקווה. מסתבר שמלמעלה הכל באמת נראה יותר טוב. מצפה לנו שנה טובה, ושלא ינסו לעבוד עליכם. יום טוב </div>Thu, 23 Aug 2007 11:28:00 +0200DebGhi94@walla.com (דבי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=7280398http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355786&blog=7280398http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=7182727<div align="right" dir="rtl">חזרתי. אמנם התעכבתי עם הפוסט שבוע וקצת, אבל תתעלמו מזה, תמיד יש לחץ אחרי החזרה. קחו נשימה עמוקה, כי זה הולך לחפור. (בכל זאת, קשה לתאר שבועיים בפוסט ושזה ייצא קצר) אז היה מושלם שם מעבר לים. נהנתי כמו שלא נהנתי הרבה זמן עם המשפחה, ניקיתי את הראש, וחזרתי עם הרבה יותר כוחות והרבה יותר מוטיבציה לטירוף הזהשל הארץ. כל כך הרבה נופים, מקומות, אנשים, תרבות שונה, אוכל מדהים, גילויים, הפתעות. מה אני אגיד לכם? העיקר שניצלתי את הפיצות שם היטב. חרשנו טוב טוב כמו שאנחנו יודעים את המקומות המומלצים ואת הפחות מומלצים. נדדנו ממלונות לצימרים ומצימרים לקאמפינגים ומקאמפינגיםלמלונות וממלונותלמטוסים ומשם למיטה המוכרת. אחת החוויות היותר משמעותיות שאני אקח איתי הלאה היא הלינה בקאמפינג על חוף אגם גארדה. השלוות נפש שם כל כך עוררה בי רוגע, ימים של מנוחה ממכוניות וכבישים מהירים, לשחות שם על האגם, להוציא את הראש מהמים ולראות הרים עצומים ומדהימים עם קצוות שלג. ביום הראשון שהיינו בקאמפינג, אחרי ששחיתי עם אח שלי באגם, חזרתי לחדר, פרקתי את כלי הרחצה, הסתרקתי ויצאתי לסיבוב. ירדתי לחוף ונהניתי מהבדידות שהייתה בו. י</div>Sat, 11 Aug 2007 02:45:00 +0200DebGhi94@walla.com (דבי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=7182727http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355786&blog=7182727http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6992658<div align="right" dir="rtl">אז מי היה מאמין, אבל החופשה ההיא שאמא התחילה לדבר עליה באוויר אי שם בסביבות חודש מאי כבר מתוכננת, ומחר (בעצם, היום)עולים על המטוסונוחתים ברומא. שבועיים (שזה בערך... פוסט? ^^)של ניקוי ראש בכל מיני ערים קיטשיות ומוכרות כאלה, איזה דבר. שבועיים בלי חברים, בלי רכיליות והתעסקויות בחברה. שבועיים בלי להתעסק בשטויות האלה של החופש. אז הכינו לי כרטיסי טיסה, ומעכשיו אני כבר מתגעגעת, אבל מצד שני אני שמחה. אני צריכה קצת חופש מכל זה, להחליט כל מיני החלטות שבמצב אחר אי אפשר להחליט, והכי חשוב -לחזור ולבצע אותן. הערים האלה באיטליה ושוויץ נשמעות לי כל כך ציוריות וקלאסיות שזה מדהים. כל מיני חופים עם אגמים ובקתות מעץ וגשרים וכאלהשמוצאים רקבדרמות תקופתיות על הרומאים. אח, המוזה שתעבור לי שם. החלטתי ללכת עם הקיטש עד הסוף ולעשות יומן מסע. כנראה שיש כבר מספיק קהל יעד לחפירות שלי. אני אכניס משם קטעים מובחרים ואם תיהיו נחמדים,גםתמונות. [נראה מה הצד הלא ממוסחר שלי חושב, אני אודיע על החלטה משותפת] בכל מקרה, הבגדים ארוזים, הגעגועים מנופחים, המכתבים שמורים טוב טוב במעטפה ומפה לשם שבועיים נראים לי כל כך הרבה ז</div>Wed, 18 Jul 2007 00:37:00 +0200DebGhi94@walla.com (דבי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6992658http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355786&blog=6992658http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6923696<div align="right" dir="rtl">לתת לגוף לילה שלם בלי שינה. כדי לחשוב, כדי לברוח. להתכרבל בתוך נשמה עייפה, להעניק לראש מנוחה רגשית. לסגור מעגלים של מחשבות, לעגל קצוות חדים, לקשור הכל בחוט של תקווה. לחייך למציאות יפה, רחוקה מהמציאות שהראש רגיל להטות אליה מבט. לשבת על אדן החלון, לנשום את האוויר של שעות הבוקר המוקדמות, או יותר נכון – שעות הלילה המאוחרות. השעות המתוקות האלה, עליהן כתבתי כל כך הרבה. להזרים בדם את כל המחשבות הקיטשיות, על הציפורים והשקט של הבוקר. להריץ בראש את כל המילים האלה, אלה שנכתבו לפני כשנתיים, בתאריכים דומים, בדיוק באותה השעה. להביט אל השמיים שנהפכים בינתיים מכהה לבהיר, משחור לכחול, כמו הנשמה שעם הלילה התנקתה כליל. להקשיב למילים עבריות, של שירים שהפכו עם ימים לקלאסיקות, שהפכו עם ימים לשטיפת המוח הקטנה שלי, דרך האוזניות, אל האוזניים, אל הראש, אל הלב. <P class=MsoNormal dir=rt</div>Mon, 09 Jul 2007 08:03:00 +0200DebGhi94@walla.com (דבי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6923696http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355786&blog=6923696http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6899640<div align="right" dir="rtl">החלטתי לפרסם עוד סיפור. אני מצטערת שלאחרונה לא כתבתי הרבה, היה לי סוג של מחסום כתיבה מטורף, אבל המוזה חזרה. מקווה שתאהבו מבטו היה אפור. שפתיו שידרו ייאוש. לא נשארלו אלא לדהות אל תוך הקיר הלבן, כצבע חולצתו באותו ערב. מעביר ידו בזיפי פניו, הוא נזכר בהתרחשויות הלילה. מטיח את ראשו בקיר,הוא סינן תחת אפו מילות טירוף. קשה היה לו להאמין שגרם כאב גדול כל כך לנערה תמימה כל כך. אך בתוכו ידע שכמו תמיד, גם בימי ילדותו, תשוקתו הייתה מעל לכל. מעל הכבוד, מעל האמת, מעל הזמן שיש לו. הוא ישב שם וכרך ידיו בברכיו, הדמעות חנקו את גרונו. בעורקיו הוא הרגיש את האדרנלין שהיה שם לפני שעתיים עוד זורם, אגרופיו הוחזקו כתמיד, עיניו הביעו, ללא שינוי -טירוף. הבזקי הזכרון לא עזבו אותו לרגע. "תעזוב אותי, מטורף." "שתקי, את לא יודעת כלום. מלכת הנשף עלאק." איך החזיק את זרועה בכוח, חייב אותה להביט בו. תפס את לחייה באגרסיביות והצמיד את פיה אל פיו. "דיי כבר, מספיק כבר." הבכי שלה לא עזר. הוא הרגיש מסופק וחזק. ראשה זז במהירות לצדדים, כמו ילדה קטנה שמדחיקה הכל. מתוך ליבה יצאו מילות תקווה, כשניסתה עוד להרגיע א</div>Fri, 06 Jul 2007 01:48:00 +0200DebGhi94@walla.com (דבי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6899640http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355786&blog=6899640http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6777890<div align="right" dir="rtl">מי היה מאמין שהשנה הזאת תסתיים ככה. מי היה מאמין שהשנה הזאת בכלל תיהיה ככה. כל כך סוערת, אך עם זאת כל כך מדהימה.לפני כמה רגעים פשוט ישבתי, הסתכלתי במראה והעברתי את כל השנה הזאת בראש. המפגשים, החגים, הריבים, ההשלמות, החברים, המשפחה, האהבה, הכאב, השמחה. הכל בעשרה חודשים שעברו כל כך מהר. הדברים התנהלו כל כך שונה ממה שחשבתי שזה פשוט מטורף.השתניתי, חזרתי לעצמי, ירדתי בלימודים, עליתי, שוב ירדתי. השנה הזאת הייתה כל כך הפכפכה שהעליות והירידות בה לא היו מביישות את המתקן הכי קופצני בוורלד-דיסני.והנה, בקושי הספקנו להבין שאנחנו בסוף וזה נגמר. חופש, וכל השיגעונות שמקיפים אותו. קיבלתי תעודה חביבה, ולמרות שהיו כל מיני שטויות, היה טוב.זה מפחיד לדעת שעוד שנה חלפה, ושלחודשיים וקצת השיגרה נהפכת לטירוף. אני בן אדם שפוחד משינויים, גם אם זה הדבר הכי לא משמעותי שיש.אבל אני כבר החלטתי, החופש הזה הולך להיות טוב. לא משנה מה.יש לי תוכניות עם החברים, אני נוסעת שבועיים לאיטליה ושוויץ, ואני הולכת להתגעגע לחופש הזה כל שנת הלימודים מרוב שאני אהנה.ועדיין לא להאמין על כל הדברים שקרו השנה. אני גאה בעצמי, על כל הדברים שה</div>Wed, 20 Jun 2007 21:12:00 +0200DebGhi94@walla.com (דבי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6777890http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355786&blog=6777890http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6692499<div align="right" dir="rtl">היא החליטה לעלות על הגג אחרי הרבה זמן שלא הייתה שם. פתאום, כשעלתה במדרגות המובילות אל ייעדה, עלה בראשה הבזק של היום בו משפחתה עברה לדירת הגג הזעירה בדרום תל אביב, היא הייתה אז בת... 7? אולי אפילו 6. אמה הזהירה אותה שלא לעלות על הגג, אבל כבר מאז גיל 10 זה תמיד היה המקום שלה. המדרגות החדות שהובילו מחדרה אל הגג המשקיף על העיר הגדולה היו המדרגות שלה אל מעמקות ליבה. אחרי הריב הראשון שלה עם החברה הכי טובה, אחרי הנשיקה הראשונה, אחרי כל ריב עם ההורים, אחרי כל תהפוכה שהיא, ואפילו ביום הכי רגיל. תמיד הייתה היא עומדת שם, מטיחה מחשבות, מריצה התלבטויות, נושמת דמעות. לא היה יום שבו לא ביקרה שם, על הגג. עד שהגיעה לגיל15 וחצי בערך, הרגישה שהיא לא יכולה לעלות לשם שוב. בלי שום סיבה, היא כבר לא הייתה רואה את הדלת המובילה אל המדרגות החדות ומתרגשת כמו פעם, היא איבדה כל משיכה למקום ההוא. התחילה להתמכר לחברים, מסיבות, קולנוע, רעש, גלידה, שיגעון. פתאום בילתה פחות ופחות זמן בבית, השאיפות הכי גדולות שלה היו על בילויי יום שישי בערב. מהילדה העמוקה ההיא שהשקיפה על הגג בעיניים קודרות היא הפכה להיות למתבגרת</div>Sat, 09 Jun 2007 16:40:00 +0200DebGhi94@walla.com (דבי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6692499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355786&blog=6692499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6595270<div align="right" dir="rtl">אני מפחדת לגדול.הימים עוברים, החודשים רצים, השנים חולפות. אני מרגישה שהזמן פשוט חולף ללא שליטה. פתאום אני מוצאת את עצמי בשבוע חדש, פחות מחודש לפני סיום הלימודים. ונדמה לי שרק אתמול התחלתי ללמוד, נדמה כי אפילו חודש שהיה כל כך מזמן כמו ינואר נשמע לי רחוק כלא היה. עשיתי כל כך הרבה השנה, קרה כל כך הרבה. אני מרגישה שיום העצמאות היה לפני שבועיים, והוא היה לפני יותר מחודש. אני לא רוצה להגיע לשם, לעולם של המבוגרים. שם באמת מתחילות כל הדאגות, וכבר עכשיו אני מרגישה אותו נושף בעורפי ואוטוטו מגיע. שנה הבאה הבחינות ל"תלמה ילין", וכמה שאני רוצה ושואפת להתקבל לשם זה מפחיד אותי. נראה כי רק לא מזמן היה אמצע כיתה ו' והחלטתי לנסות להתקבל לזה עוד בערך 3 שנים. מפחיד אותי לחשוב על זה, כמה שינויים עוד אעבור? כמה אנשים עוד אכיר? כמה דברים עוד אבין? כמה שאני רוצה להתבגר, ככה אני לא רוצה. אני רוצה להיות בעלת אפשרויות אינסופיות, להיות עצמאית, אבל אני לא רוצה את כל הדאגות על הראש. אני יודעת שכשאגיע לזה אני אשאף אוויר, אעצום עיניים ואבין שמפה והלאה, אני אחראית על עצמי. אין יותר אנשים מעליי שמממנים אותי או</div>Sun, 27 May 2007 15:18:00 +0200DebGhi94@walla.com (דבי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6595270http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355786&blog=6595270http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6531996<div align="right" dir="rtl">בא לי לקחת אוטובוס ולנסוע. בלי יעד, ללא עצירה. עד שיימאס.לקחת מכשיר עם נפח של 30 ג'יגהולהקשיבלכל אורך הנסיעה.לא יודעת למה,אבל תפס אותי סוג של רצון מטורף לזה. אני אוהבת נסיעות ארוכות. במטוס, במכונית, באוטובוס. לשבת ליד החלון ולצפות בתמונה זזה במהירות ומתחלפת בקצב המוזיקה המושמעת באוזניי. לא אכפת לי שזה דבר כל כך פשוט, ולפעמים אפילו לא נוח. בשבילי זה מנקה נפש. אני מרגישה כל כך טוב בתקופה האחרונה, סוף סוף מרגישה שלמה עם עצמי, מבפנים ומבחוץ. אחד הדברים החשובים ביותר כדי להרגיש את האושר ההוא שכולם מדברים עליו. זה לא משנה שעוד לא כל הדברים נפתרו, אחרי הכל תמיד יהיו כמה בעיות, אבל יש דברים שגורמים לי להרגיש טוב, אז זה פשוט ממזער הכל. למדתי לקחת דברים בהומור, לזרוק את הדרמות לעזאזל ולהתחיל לחייך. תחשבו על זה, חיוך זה דבר כל כך פשוט. עדיף לפעמים להאריך אותו מאשר ל</div>Sat, 19 May 2007 04:13:00 +0200DebGhi94@walla.com (דבי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=355786&blogcode=6531996http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=355786&blog=6531996