טוב.
כנראה שאין דבר מציק יותר מאשר להיות חולים.
כשמשהו משמח קורה ואתה פשוט רוצה לצאת ולכבוש את העולם...
ואי אפשר, כי הגוף שלך צועק, כמעט צורח הצילו שמסתיים באפצ'י כשאתה רק מעלה על דעתך את המחשב לעבור את סף הדלת.
כמשהו רע קורה...
ואתה רוצה אפילו לבכות, אבל הראש כואב קצת ומציק,
ואתה יודע שדמעות זה לא משהו שיעשה לך כרגע טוב,
ורק ייבש את הגרון שלך יותר, ובקושי כבר תצליח לנשום..
(אז מה אם גם עכשיו הנשימות שלך נשמעות כמו חרחורים של כלב מסכן)
כשסוףסוף יש קצת זמן על לחשוב להתאמן, לעשות כושר,
לסדר את החדר, אפילו לנגן.
והגוף שלך משתיק מיד כל מחשבה ואומר "ששש.. שקט.. למיטה החמה..."
כשבא לך לעשות משהו, כי הטלוויזיה משעממת ומטמטמת והמוח רוצה גירויים חדשים,
והגוף בכלל חושב על מנוחה.. ושטמטום כרגע יהיה הדבר הכי טוב בשבילו,
כי הוא מתעייף רק מלחשוב על לכתוב ולהקליד את כל מה שהמוח מנסה לומר.
אין לי כוח לכלום,
ובא לי דווקא עכשיו ברגע של חולשה גופנית איומה,
לעשות את הכל.
בא לי ללמוד, בא לי לצאת החוצה,
בא לי להזמין לעצמי המבורגר..
ואני עוד מעט הולכת להכין בעצמי פיצה.
בא לי לחייך,
לדבר בטלפון שעות,
בא לי לבכות...
כי המצב נוראי.
בא לי שיחה טובה ובא לי חיבוק.
(והי.. ארבעה חודשים לשחרור)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
