http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001All you have to do is play it.heCopyright 2026 3>shiran. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13730889<div align="right" dir="rtl">ככל הנראה.. שאני הולכת להקים את הבלוג הזה מחדש, לא שהוא אי פעם נסגר אבל הוא תמיד היה שם... מונח בצד, לא מזיק לאף אחד, מתעדכן פעם בחצי שנה. קצת הגיגים, קצת דברים סתמיים. האמת? ככל הנראה שהבלוג הזה יעבור מהפך (בתוכן, לא עיצובי) והולך לעסוק בעיקר בתזונה, הרבה תזונה. חשבתי בהתחלה אולי להקים בלוג חדש, אבל יש פה כל כך הרבה תוכן והיסטוריה, שאני לא מסוגלת פשוט להזניח אותו בצד. וגם... אולי אני אכתוב על עוד. אולי זה יעודד אותי סוף סוף לכתוב על עוד, ואולי המשבר כתיבה הזה שנכנסתי אליו, המשבר כתיבה האמיתי שנכנסתי אליו יפתר סוף סוף. את האמת רציתי לכתוב כבר עכשיו, ולהתחיל לפרט ככל הנראה על ארוחות בוקר.. אבל אין לי כוח. כנראה מן ערבוב של עייפות ושכרות ביחד. אולי מחר.. כנראה מחר. שיהיה לילה טוב לנו :)</div>Wed, 03 Apr 2013 23:34:00 +0200shiranitiii@hotmail.com (3>shiran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13730889http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354001&blog=13730889http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13684098<div align="right" dir="rtl">ככל הנראה בפעם האחרונה שכתבתי.. לא חשבתי שכל כך הרבה ישתנה פה. אני כותבת עכשיו מהמשרד שלי בעבודה, כי יום חג היום, וכרגע פורים. במה אני עובדת? מדריכת SAP. מזה SAP? תוכנה של משאבי אנוש, כספים, מלאי וכו' וכו'. תוכנה שעוזרת לנהל את החברה. אם נורא מעניין אתכם- GOOGLE. אז אני עוברת כל היום בין משתמשים ועוזרת להם, לפעמים בטלפון כי יש גם משתמשים בחיפה, ירושלים ומקומות נוספים. אז היום פורים, והרבה אנשים לא עובדים היום. אז קצת.. חסר עבודה. דקות די נדירות של שקט, ושהמשרד שלי ריק ואני יכולה לעשות קצת.. מה שאני רוצה. (וואו איך התגעגעתי לכתוב את הגיגים- או במילים אחרות שטויות מוחלטות) אז כרגע- החיים די על הפנים. הייתי בשבוע סקי. כן, אני סקי. לפני שנה הייתי מסתכלת עלי מלמעלה למטה במבט של "ממ כמה פלצני.." ומצד שני חושבת גם- "את? הדבר הכי חסר קורדניאציה בעולם?" הייתי בצ'כיה. בעיירת סקי שנקראית שפינדלרוב. מהרגע שנחתנו התחיל ליפול עלינו פתיתי שלג לבנים לבנים ומדהימים. פשוט נוף מרהיב ביופיו. דברים שכל כך חבל שלא רואים בארץ- עצים ירוקים שצבועים בלבן. אז עכשיו.. קצת קשה. כנרא</div>Sun, 24 Feb 2013 14:52:00 +0200shiranitiii@hotmail.com (3>shiran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13684098http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354001&blog=13684098http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13457903<div align="right" dir="rtl">שלושה ימים קצת מוזרים. שלושה ימים מדהימים ככל הנראה... החזרה למוזיקה הזו מעוררת את כל החושים בקטע אחר לגמרי. אז יום ראשון.. בזמן שככל הנראה לא עשיתי הרבה, לא עשיתי כלום. חוץ מלצאת קצת ולקבל את ה- הארה של החיים וכנראה לחייך כל כך הרבה.... בידיעה שיום למחרת הולך להיות עוד יום גדול. יום נפלא. הכל נראה פתאום כל כך ברור.. הזמן חלף עוד קצת... הולכים לישון, במן חיוך מטומטם. והאמת? לא נרדמים כל הלילה, והולכים למבדק אמינות מטופש לבדוק שלא גנבתי, או עישנתי משהו.. והולכים לנמנם אצל אחותי לכמה שעות... הולכים לאכול פסטה ממש טעימה באחת המסעדות הקרובות, ואז... מגלים שהשותפה שלה מעריצה פריקית בקטע אחר של pearl jam. ומזה אומר? שהגיטריסט שלהם, מייק, הביא לה את התוף מרים של הלהקה, והחזקתי בו בידיים רועדות ועיניים רטובות. ומזה אומר? שהם הקדישו לה את הפלייליסט של ההופעה.. ומזה אומר? שיש לה חמישה מפרטים שלו! וניגנתי עם אחד מהם... לנגן עם מפרט של הגיטריסט האגדי של פרל ג'אם........... ומה מנגנים? כמובן בהשראת מה שהולך להיות היום בערב, ועם העובדה שמחזיקים גיטרה אקוסטית איכותית, ו</div>Tue, 11 Sep 2012 12:10:00 +0200shiranitiii@hotmail.com (3>shiran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13457903http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354001&blog=13457903http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13378205<div align="right" dir="rtl">וואו ככה לא חשבתי שיראו החיים האזרחיים שלי... רגע שנייה... על מי אני עובדת? ככה בדיוק חשבתי שייראו החיים האזרחיים שלי בהתחלה לפני המציאת עבודה. נראה שלמצוא עבודה= לפתור את כל הבעיות בחיים. אבל למה פעם אחת.... פעם אחת! אני לא מסוגלת להינות ולאהוב את המצב הנוכחי. אז ביגדיל- אני אזרחית מובטלת! עוד לא עבר שבוע.. למה אני חייבת להיות כל כך מאורגנת ולחפש לעשות משהו בכל רגע ודקה ושנייה בחיים ולא מסוגלת פשוט... לקחת חודש הפסקה. אני גם מאוד חושבת שאין לי כסף. כי אין לי כסף. אבל יש לי קצת כסף.. מהמענק שחרור. זהו, החלטתי שאני לא אוכלת יותר בחוץ! זה בזבוז כסף טהור ומעכשיו... אני רק שותה בחוץ :) משעמם לי.. ואני... במקום להתענג על השעמום הנוראי והמאושר הזה.... בוכה עליו. כן. יש לי בעיות קשות. מסקנה? צריך לעשות דברים. שזה אומר... שאני כנראה אשרוץ כל היום בחדר כושר... שזה אומר... ללכת לים, גם אם זה לבד וסתם.. לקרוא ספר, לשמוע מוזיקה ולנמנם. שזה אומר... לקנות קלידים ולנגן על גיטרה וקלידים כל היום. שזה אומר... ללמוד. וואו אני חייבת איכשהו להפעיל את הראש הכל כך מנוון של</div>Sun, 22 Jul 2012 15:22:00 +0200shiranitiii@hotmail.com (3>shiran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13378205http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354001&blog=13378205http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13324760<div align="right" dir="rtl">נתבקשתי השבוע לחשוב על משהו שאני אוהבת לעשות. (אוח כמה מטומטם זה נשמע) וחשבתי.. טוב לא יותר מדי, ובטח שלא מספיק, על משהו שאני אוהבת לעשות. משהו שיסיח לי את הדעת כשקצת קשה וקצת רע, משהו שאני באמת יכולה להתרכז בו ולא לחשוב על כל שאר החרא בחיים, להתנתק.. אפילו לחצי שעה. זה פוסט די מטומטם שנכתב פה כי בא לי "להוציא לאור" את מה שאני כותבת גם אם שני אנשים וחצי נכנסים לפה בטח. אני כותבת כי אני צריכה לדבר וכרגע אין לי כל כך עם מי, כי אני צריכה לשמוע את המחשבות שלי ולא בשביל להקשיב למה שאחרים חושבים. ופעם אולי הייתי כותבת במן מחברת, סוג של יומן, אבל היום? הרבה יותר קל להקליד פתאום... אני גם מתגעגעת לכתיבה. אני שירן. בת 20 וחודשיים. חודש לפני שחרור. יתומה מאב. בקשר רומנטי חמש שנים מדהימות (כן, מאז סוף החטיבה). ילדה הכי קטנה מבין 4. כמעט מצטיינת בלימודים לפי התעודת בגרות שקיבלתי ביום שישי האחרון. ואני... לא יודעת מה אני אוהבת לעשות. עכשיו אחרי שכתבתי את זה... אני מקווה שלא ככה אני מגדירה את עצמי. לפני שנתיים-שלוש, הייתי יכולה לספר לכם כל כך הרבה על עצמי. "אני שירן...</div>Wed, 20 Jun 2012 16:53:00 +0200shiranitiii@hotmail.com (3>shiran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13324760http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354001&blog=13324760http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13319179<div align="right" dir="rtl">יש לי שמונה דקות של כתיבה חסרת טעם, כתיבה די משעממת אפילו לפני שאני יוצאת ליומיים-שלושה מחוץ לבית לאיזשהו תרגיל שככל הנראה יהיה לי בו די משעמם. אופס.. כבר שבע. לקבל SMS של "בואו ב2, לא לפני" (כשהיה צריך לבוא ב12..) בשבת בלילה, רגע לפני שנרדמים ומכוונים את השעון המעורר, זה דבר די מופלא. כי זה פשוט אומר.. "יש לך זמן בבוקר... לכי לישון לאיזה 9 שעות" בפועל, בראשון בבוקר... זה סתם יותר מדי זמן פנוי. משתחררים עוד חודש. כאילו בלי צחוק... היום ממש עוד חודש.. זהו. עוד 4 שבועות שלמים, והכל נגמר. הכל באמת נגמר... כלומר... הכל מתחיל. וזה הדבר הכי מלחיץ בעולם בערך. להסתדר לבד... כאילו מה... מה עושים עכשיו?! אז מחפשים עבודה.. קצת אכזבות, קצת תקוות, הרבה פחד, הרבה ציפייה. בתקווה שעוד חודש אני כבר אוכל לכתוב "יש לי עבודה.. תגידו לי מזל טוב" וללכת ליום הראשון בהתרגשות מרובה. (אמא'לה! אני צריכה המון בגדים בשביל העבודה!) 4 דקות... העולם כל כך מוזר. שיחה אחת יכולה לעודד המון. דווקא כשאין זמן... יש פתאום חשק לעשות דברים. כמו.. ללמוד נהיגה.. ללכת למכון... העולם מפחיד, וגם עוד ח</div>Sun, 17 Jun 2012 11:12:00 +0200shiranitiii@hotmail.com (3>shiran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13319179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354001&blog=13319179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13232054<div align="right" dir="rtl">יש עוד שלושה חודשים וזהו. זה לא נשמע הרבה זמן בכלל, האמת שחיכיתי כל כך הרבה זמן להגיד "רק עוד שלושה חודשים" שלא חשבתי על זה שיש לי עוד שלושה חודשים אחר כך... אני מדברת על השחרור אם זה לא היה ברור. השחרור הקרב ובא... ככה זה כל הזמן מרגיש... שהוא רק מתקרב. מתקרב.. מתקרב... אבל עדיין מרגיש רחוק מדי. עכשיו אני מחכה ל"עוד חודש". למרות הפחד הזה של לשלוח קורות חיים עוד חודש. אני מתאפקת לא לבדוק כבר עכשיו בגוגל, כי יש לי עוד קצת זמן.. מעניין מה יקרה כשאני אשתחרר. כמו בתחילת הצבא, הייתי היחידה בפנים, אף אחד לא ידע להגיד לי מול מה אני הולכת להתמודד. וגם עכשיו... רק שעכשיו אף אחד לא אומר (או צועק יותר נכון) לך מה לעשות. עכשיו אתה חושב. לבד. מתייעץ, ובכל זאת מגיע להחלטה. לבד. כמה מוזר זה יהיה לחיות בעולם ללא פקודות. בלי דיגום. בלי פחד מתמשך מביקורות, ממשטרה צבאית, גם כשאתה יודע שאין לך סיבה לפחד. עולם בלי שמירות, לא להרגיש יותר אף פעם את התחושה של נשק. את הבד הדי לא נוח של המדים, את הבד המאוד נוח של מדי ב'. זה חצי דאגה.. חצי פנטזיה. טוב נו, 40% דאגה, 60% פנטזיה. 10%</div>Fri, 27 Apr 2012 12:12:00 +0200shiranitiii@hotmail.com (3>shiran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13232054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354001&blog=13232054http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13122855<div align="right" dir="rtl">טוב. כנראה שאין דבר מציק יותר מאשר להיות חולים. כשמשהו משמח קורה ואתה פשוט רוצה לצאת ולכבוש את העולם... ואי אפשר, כי הגוף שלך צועק, כמעט צורח הצילו שמסתיים באפצ'י כשאתה רק מעלה על דעתך את המחשב לעבור את סף הדלת. כמשהו רע קורה... ואתה רוצה אפילו לבכות, אבל הראש כואב קצת ומציק, ואתה יודע שדמעות זה לא משהו שיעשה לך כרגע טוב, ורק ייבש את הגרון שלך יותר, ובקושי כבר תצליח לנשום.. (אז מה אם גם עכשיו הנשימות שלך נשמעות כמו חרחורים של כלב מסכן) כשסוףסוף יש קצת זמן על לחשוב להתאמן, לעשות כושר, לסדר את החדר, אפילו לנגן. והגוף שלך משתיק מיד כל מחשבה ואומר "ששש.. שקט.. למיטה החמה..." כשבא לך לעשות משהו, כי הטלוויזיה משעממת ומטמטמת והמוח רוצה גירויים חדשים, והגוף בכלל חושב על מנוחה.. ושטמטום כרגע יהיה הדבר הכי טוב בשבילו, כי הוא מתעייף רק מלחשוב על לכתוב ולהקליד את כל מה שהמוח מנסה לומר. אין לי כוח לכלום, ובא לי דווקא עכשיו ברגע של חולשה גופנית איומה, לעשות את הכל. בא לי ללמוד, בא לי לצאת החוצה, בא לי להזמין לעצמי המבורגר.. ואני עוד מעט הולכת להכין בעצמי פיצה. בא לי לחיי</div>Mon, 19 Mar 2012 10:58:00 +0200shiranitiii@hotmail.com (3>shiran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13122855http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354001&blog=13122855http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13075125<div align="right" dir="rtl">טוב, אז אני לא באמת יודעת מה קורה איתי. לא רצון למוות חלילה, אלא התחושה של אם זה יקרה עכשיו בבום- אז בסדר. בלי איזשהו סבל מתמשך. וזה קורה כל הזמן.. בייחוד על הכביש. אם אני באוטובוס שהנהג נוסע בטירוף, או רכב שנכנס פתאום לנתיב ויש מחשבה של &quot;מה אם נאט מאוחר מדי?&quot; אז אני פשוט עוצמת לחלקיק שנייה את העיניים בסוג של מוכנות.. שאם עכשיו- אז בסדר נו. החיים מוזרים לי בזמן האחרון. הכל כל כך קריטי ודרמתי ומלא החלטות הרות גורל ומשמעות. חמישה חודשים לשחרור, ואלו חמישה חודשים קריטיים. עוד חודש כנס משתחררים. עוד חודשיים יומולדת עשרים. עוד שלושה חודשים צריך לשלוח קורות חיים. עוד ארבעה חודשים כבר באמת שצריך להתכונן לבחוץ.. ואז. מפחיד לי קצת פתאום.</div>Sun, 26 Feb 2012 00:06:00 +0200shiranitiii@hotmail.com (3>shiran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13075125http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354001&blog=13075125http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13032839<div align="right" dir="rtl">ככל הנראה אני פשוט בכיינית. זה מה שאני כרגע- פשוט בכיינית. לא טוב לי עם המשקל שלי. (ושלא תחשבו שאני איזה שמנה, כן? כמה קילוגרמים שממש מציקים) ומה אני עושה עם זה? כלום. ולמה אני עושה עם זה כלום? כי זה מחזיק מעמד יום וחצי. וכי אני רוצה תוצאות אחרי היום וחצי ה"כל כך קשה הזה". ויש תוצאות? ברור שלא. אולי איזה 100 גרם שלא נראים לעין. ואני גם יודעת שמכל סיבה מציאותית אין שום סיכוי שיהיה איזשהו קסם שאני מצפה לו. ועד עכשיו... לא היה לי כזה אכפת. כי.. זה לא כזה הפריע. אבל די, זה מחלחל. כי אני שוב חולה. ולמה אני חולה? כי מערכת החיסונית שלי על הפנים. כי מעלייה במדרגות של שלוש קומות אני מתנשפת כמו אחרי ריצת אלפיים. כי הידיים שלי כל כך חסרות שרירים שהיד שלי מתעייפת ורוטטת אחרי שאני מחזיקה תבנית קצת כבדה במשך דקה. כי זה להזיע יותר. להרגיש שאני מסריחה יותר. וכי זה הג'ינס היפה ההוא שלא עולה עלי. אז די, באמת שנמאס. אז די עם השמן, די עם המיונז, די עם השוקולד-שוקולד-שוקולד. די עם הקורסואנים, די עם החמאה, די עם הגבינת 80% שומן האלו, ולא משנה כמה הן טעימות. די עם בצקים משמנים. ודי לחו</div>Wed, 01 Feb 2012 11:23:00 +0200shiranitiii@hotmail.com (3>shiran)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=354001&blogcode=13032839http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=354001&blog=13032839