היי את, כן את.....אני ? מה את רוצה ממני ? ? את, את ורק את הבאת את שתינו לפה ...למצב הזה...
אני אסביר לך גברת..פעם, לפני שהתחתנת והיו לך ים מחזרים, לא היית צריכה לעשות כלום בשביל אף אחד,תמיד היה מי שדאג לך, היה מי שפינק או קנה. לא היית צריכה לבקש הרבה, מחזרים תמיד היו לך.
לא היית צריכה לכבס, לבש, לנקות, לפנק, לדאוג לאחר...אז מה אם כולן מתחתנות ??? אז מה אם לכולן יש בעל ובית ? את לא אהבת אף פעם להיות כמו כולם...ועכשיו, את כולן !
היום, זה מאמי תעשי קפה קטן על הבוקר, מאמי מה עם צהריים ? מאמי אני רעב תעשי איזה טוסט, מאמי נגמר הנייר טואלט, מאמי איפה החולצות עבודה שלי ? מאמי בא לך לרדת לי ? מאמי בא לך על הבוקר ? מאמי בא לך לפנק אותי ? מאמי נו,,בבקשה תהיי המאמי שלי ....מאמי ומאמי, ולמאמי בכלל בא לשכב כמו פרינצסה ולהחזיר לה את הכבוד האבוד.
הלו הלו, את מציגה פה את בעלי רע ...יש לו גם אחלה צדדים, הוא אוהב, הוא מקבל, הוא משתף, הוא חבר, הוא אומר כול הזמן מה הוא מרגיש, הוא החבר הכי טוב שלי, הוא הרבה דברים בשבילי...אז מה אם הוא לא עוזר בבית ....
תגידי את השתגעת ??? כבר מעכשיו תלמדי אותו לעזור, מה יהיה כשיגיעו הילדים ? מה יהיה כשתיפלי מהרגליים ולא יהיה לך כוח לשמוע אפילו זבוב ?? מעכשיו תלמדי אותו שעושים דברים בשיתוף.....
כשאני יושבת עם עצמי וכותבת את הדיאלוג הזה ביני לבין עצמי ( קצת מטורף האמת ) אני מבינה, שכול החיים אנחנו נלך בנתיב של כולם, בית ספר, צבא, חו"ל , לימודים, חתונה, ילדים....בית וכלב... השאלה היא האם אנחנו מרוצים מהבחירות שלנו או שעדיין חיים על זכרונות העבבר..
אני..אני יום בהווה ויום בעבר...עדיין לא השלמתי עם הכול, אבל מסתגלת....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
