סוגרת חשבון

תמיד אומרים שיש קנאה בין אחים..אבל בין אחיות זה עוד יותר גרוע....

אני הגדולה מבין שתינו, יש בנינו 3 שנים, ועדיין לפעמים נדמה שאת הגדולה.

תמיד היית היפה, החתיכה, הגבוהה, המטופחת, זאת שתמיד צריך לדאוג לה, שתצליח, שתסתדר..עלי כולם סמכו, ידעו שאני מסוגלת ויכולה, ותמיד אסתדר איפה שלא אהיה...

אני הייתי בת- בן, ואת פרינצסה קטנה, אני הזרוקה, עם הג'ינסים הקרועים ואת עם הקוקיות הוורודות..בגיל ההתבגרות לא הפריע לי מה את אומרת, ומה חושבים על שתינו, אמא תמיד אמרה שאני פרא אדם..את קולטת, אני פרא אדם...חחח , מעניין מי גידל אותי ומי גידל אותך ...? ?

וככה הסתובבתי כול השנים, שאותך מטפחים ואני..צריכה להוכיח לכולם שאני מסוגלת, יכולה ומסתדרת לבד בלי עזרה של אף אחד.

לך עשו בחינות של קשב וריכוז ועלי כעסו שלא עברתי בחינות....משעשע ..( אני זו שסיימה בהצטיינות תואר ראשון )

כשבגרנו פשוט נמאס לי מההשוואות והצבתי בפני ההורים עובדה : יש פה אפלייה ולי נמאס.

הייתה שיחה ארוכה שכמובן שמעתי שאני ממציאה הכול, ושאני מדמיינת ושהדימוי שלי נמוך.. שלי נמוך ??!!

הרי כול פסיכולוג יגיד שעצם זה שאת עוקצת כול הזמן זה בגלל שלך יש דימוי עצמי נמוך, והכול נובע מפחד ההצלחה שלי.

לפני החתונה שלך ( שכמובן הגיעה לפני החתונה שלי- עוד דרך להוכיח לי שאת יותר מוצלחת כמובן ) התווכחת איתי מי יותר טוב, הבן זוג שלך או הבן זוג שלי....על פי מה קבעת ? ברור שלפי ההכנסה..כול הכבוד אחותי, זה אחלה קנה מידה.

אז הודעתי לך שאני לא מוכנה ללוות אותך לסלון כלות ושאין לי בעיה שתלכי עם חברה...ואז קרה המהפך ! השתנית, הבנת שנמאס לי, שינית את ההתנהגות וממש נעלבת כשהצעתי את זה...כנראה הגיע הזמן לחשבון נפש.

היום...אנחנו דיי קרובות, חברות אפשר לומר, בעלי עדיין טוען שאת יהירה וחושבת שמגיע לך הכול, גם החברות שלי לא מתות עליך כי את מתנשאת, אבל אני יודעת שלמרות כול מה שעברנו , את השתנית ואני היום כן מחפשת את קירבתך .

אני אוהבת אותך !