כבר מאוחר, ובכל זאת אני לא מצליחה סתם כך לקום מהכיסא ולהשכיב את המחשב לישון. פתאום היה לי צורך להיכנס לכאן ולכתוב לאור חוסר הנוכחות שלי שהולכת ומתנדפת.

כל מה שאני רוצה בחזרה זה כבר לא אף אחד מכם, רק קצת מעצמי של פעם, ובעיקר את יכולת הכתיבה וההשתפחות שלי. הלוואי ויכולתי להחזיק עיפרון ביד לאן שלא אלך, לאן שלא אפנה, שתמיד אכתוב ואצייר ציורים, בעיקר לעצמי. הלוואי והיה בי כוח הרצון הדרוש למצוא חלום קטן שיהווה עוגן לחיים האלה על פני האדמה. אני לא צריכה בחור או אהבה, רק חברים טובים ושוקולד מתוק, רגעים שקטים בנוף ירוק, שיחזיקו אותי נעוצה בקרקע יציבה. זה כל מה שאבקש, כל מה שאוכל לאחל לעצמי של העתיד, שלווה, יכולת לחיות את החיים האלה, התמודדות, רצון, לא יותר.

אולי זה כבר יותר.