http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387‏‏‏heCopyright 2026 שֶלֶג. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14703894<div align="right" dir="rtl">רכבות הרים. השנה הזו הולכת ומתדרדרת משלא בשליטתי. אבל לא טעיתי. ולגור לבד אולי ההחלטה הנבונה של חיי הבוגרים. הגוף בוגד בנפש הבוגדת בגוף. הכל מסתבך. איפה העתיד שלי ואיפה אני.</div>Tue, 08 Mar 2016 19:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶלֶג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14703894http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349387&blog=14703894http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14395522<div align="right" dir="rtl">לא הרבה השתנה, אם לומר את האמת. אני לא זוכרת מתי זה התחיל, אולי זה מעולם לא היה אחרת. מעגלים מסתובבים, חוזרים על עצמם, שוב ושוב והימים מתקצרים ומתארכים בקצב מסחרר. כבר אוקטובר, חודש הלידה והמוות. הכל יצא בתחילת החודש הפעם אז יש שבועיים חופשיים ממועדים. שנה שלישית שלי בתור סטודנטית, אותה התחושה שלפני מהולה, הפעם, בשפיות. אני חושבת שיהיה לי טוב לגור לבד. אני מקווה שיהיה לי. אף פעם לא הייתי טובה בלשחרר, ולתת לזיכרונות שלי מכן ללכת זה נורא ואיום. ידעתי שהקיום שלכן בי תופס מקום רחב אבל האמנתי שהצלחתי לשמור את זה תחת שליטה. זה לא שטעיתי לחלוטין, אבל לא שמתי לב איך כל השנים האחרונות היו שלובות בכן וזה מתסכל. זה לא שמשהו נגמר, אך אני לא יכולה לתת לזה להשאיר אותי תקועה במקום. תמיד היה לי הרגל לרדוף אחרי הדברים הלא נכונים. הגיע הזמן לרדוף אחרי מציאת מטרות. בסך הכל אין לי על מה להתלונן ובכל זאת כל מה שאוכל לעשות הוא לסיים את מה שהתחלתי. אם כבר בחרתי שביל כדי שאדבוק בו, אולי עוד אפשר להפתיע אותי ובכל אופן אני שונאת לוותר. - לפני עשר דקות נגמר יום הולדת תשע לבלוג.</div>Tue, 20 Oct 2015 00:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶלֶג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14395522http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349387&blog=14395522http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14359752<div align="right" dir="rtl">מישהו אמר לי פעם שבשביל לצאת החוצה, צריך להעמיק פנימה. זה זמן להתחיל לשחרר מטענים ישנים, להשאיר זיכרונות מאחור ולהביט למרחק. לא חשבתי שזה יהיה קשה כל כך גם אחרי שלא נותרו בי רגשות חזקים, אבל רק אז הבנתי, כמה הזיכרונות שלי חשובים לי. אבל זה הכרחי, לשחרר. במטרה ללמוד לאהוב מחדש.</div>Mon, 27 Jul 2015 02:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶלֶג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14359752http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349387&blog=14359752http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14344277<div align="right" dir="rtl">פעם בכמה זמן אני מתעוררת מן המציאות ונוכחת לגלות שלא חשבתי עלייך. בכל פעם מחדש יש טריגר אחר שמעלה ומציף את התחושות האלה ואני נתקפת דמעות ורעד. זרועות העבר לופטות אותי ומנסות למשוך אותי אחורה, לא משנה כמה הצלחתי להתקדם, אני חוזרת כמה צעדים אחורה בכל פעם מחדש. אני מניחה שככה זה, הולכים חמישה צעדים קדימה ושלושה אחורה וחוזר חלילה. אלו פשוט רגשות האשמה האלה, שאני מתרחקת ושוכחת ממך. אני יודעת שזה לא נכון גם כשאני יושבת ומתעדת את התחושה הזו עכשיו כדי להוכיח לעצמי שזה לא נכון, אבל אני בכל זאת לא מצליחה להתנתק מהמחשבה שככל שעובר הזמן אני מתרחקת ממך יותר, וזה שובר אותי לרסיסים. אתה נמצא בכל קו של עיפרון, בכל משיכת מכחול, אתה תמיד נמצא בכל פינה וחפץ בבית, ובכל זאת אני מרגישה שאתה הולך למקום רחוק ממני ככל שהשנים עוברות ואני מתבגרת, ובכל פעם מחדש זה תוקף אותי, הכאב הזה בחזה והדמעות בעינים ועצב נורא בלב. איך את מעיזה לשכוח, את מעיזה להמשיך לחיות, לחייך, איך את מסוגלת לנטוש את הצער והכאב והגעגועים האינסופיים האלה? הרגשות הנאמנים ביותר שלך? אם לא תזכרי... אני יודעת שזה לא נכון. אני יודעת. אני יודעת</div>Tue, 23 Jun 2015 03:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶלֶג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14344277http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349387&blog=14344277http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14280369<div align="right" dir="rtl">כבר מאוחר, ובכל זאת אני לא מצליחה סתם כך לקום מהכיסא ולהשכיב את המחשב לישון. פתאום היה לי צורך להיכנס לכאן ולכתוב לאור חוסר הנוכחות שלי שהולכת ומתנדפת. כל מה שאני רוצה בחזרה זה כבר לא אף אחד מכם, רק קצת מעצמי של פעם, ובעיקר את יכולת הכתיבה וההשתפחות שלי. הלוואי ויכולתי להחזיק עיפרון ביד לאן שלא אלך, לאן שלא אפנה, שתמיד אכתוב ואצייר ציורים, בעיקר לעצמי. הלוואי והיה בי כוח הרצון הדרוש למצוא חלום קטן שיהווה עוגן לחיים האלה על פני האדמה. אני לא צריכה בחור או אהבה, רק חברים טובים ושוקולד מתוק, רגעים שקטים בנוף ירוק, שיחזיקו אותי נעוצה בקרקע יציבה. זה כל מה שאבקש, כל מה שאוכל לאחל לעצמי של העתיד, שלווה, יכולת לחיות את החיים האלה, התמודדות, רצון, לא יותר. אולי זה כבר יותר.</div>Mon, 09 Feb 2015 04:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶלֶג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14280369http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349387&blog=14280369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14232004<div align="right" dir="rtl">םחד תהומי, טובעני, מסיח דעת. הלוואי ויכולתי להגיד לך הכל בלי לבכות ים של דמעות ללא מילים. הבדידות הזו חונקת כל רצון, חוסמת את כל פתחי האוויר והמילוט, אני יודעת טוב מזה אך חסרת יכולת התנגדות.</div>Mon, 10 Nov 2014 00:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶלֶג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14232004http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349387&blog=14232004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14204768<div align="right" dir="rtl">״אבא שלה שומר עליה״. אתה באמת יכול לשמוע אותי, את התפילות, את החלומות, את הדמעות שהלב שלי בוכה בלילה לתוך הכרית? תמיד רציתי להאמין שאתה שומר עליי.</div>Tue, 23 Sep 2014 23:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶלֶג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14204768http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349387&blog=14204768http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14184284<div align="right" dir="rtl">אני מאוכזבת שעדיין יש בי הצורך להחליף תסכול בכאב.</div>Wed, 20 Aug 2014 04:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶלֶג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14184284http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349387&blog=14184284http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14183662<div align="right" dir="rtl">אלו לא בהכרח דמעות של עצבות, או של שמחה, פשוט... דמעות. היה קצת מפחיד היום לראות את העולם משתנה. האחיינית שלי עולה לכיתה א׳, והקטנה מתחילה לדבר. ואני... אני תקועה בגיל 14, חולמת בקיץ על אנשים ששכחו אותי מזמן, מתרחקת מכל מי שמנסה להתקרב, עדיין מרגישה מנותקת, חוסר שייכות כללי, במיוחד בחברה. אבל בעיקר, מפחדת מכל דבר שנמצא בקרבתי. 18 באוגוסט, 04:40 נכתב בטלפון לאהוב אחרים, את העולם הזה, זה כואב וקשה כל כך. הלוואי ו, הלוואי והיה לי מישהו מיוחד. אני מתגעגעת להרגשה של להיות נאהבת. אפילו שזה מפחיד אותי כמעט יותר מכל דבר אחר. אני רוצה מישהו שיגן עליי, זה אנוכי מצידי? לרצות מישהו שיפתור את הצרות ויעלים את הפחדים שלי? אני חושבת שכן, למרות ואפילו שבעיני אנשים סטנדרטים זה לגיטימי וטבעי, לי זה לא טבעי, או לגיטימי.למה אני מוכרחה לעשות הכל לבד? למה אני לא מוכנה לקבל הגנה ותמיכה? אני רוצה להיות מוכנה לקבל אהבה.ֿ לא בחור. לא חבר. לא מגע. אהבה.כן, זה מה שאני מאחלת לעצמי.להיות מוגנת בידי אהבה. אני נאיבית כל כך, לא קיימים אנשים אמיתיים כאלה (כמו בשוג׳ו מנגה). זו לא מציאות. אבל...אני רוצ</div>Tue, 19 Aug 2014 03:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶלֶג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14183662http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349387&blog=14183662http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14180493<div align="right" dir="rtl">הכל תמיד אותו הדבר. אני לא בטוחה למה נמלאתי בעצבות פתאומית כזו, אך מוכרת כל כך. בכיתי הרבה ביום כל שהוא השבוע, אין לי באמת סיבות לפרט רק רגשות לא ברורים. האמת היא פשוטה והיא העדר רצון כללי להכל, אבל אני לא יכולה לומר זאת לאף אחד, לכן כששואלים אותי למה אין לי תשובות. לפעמים אני אוהבת מדי, ותוך זמן קצר לא אוהבת בכלל. אני רוצה להתקרב ולא מסוגלת. אני רוצה לשפוך את כל כולי בפניכן ולאחר דקות ספורות מרגישה במרחק שנות אור מכאן. חוסר החלטיות הזה, חוסר יציבות. אולי זה נכון כשאומרים שמזל מאזניים מחפשים איזון והרמוניה, אבל לפעמים אני מוצאת את זה גם כמשקל שווה לשני דברים שונים, מה שיוצר אצלי רק חוסר איזון והרמוניה. שוב ההרגשה המעיקה הזו שלעולם יהיה טוב גם בלעדיי, לא כי אני לא טובה אלא כי אני שום דבר מעבר לכך. אני רוצה להפטר מהכל, להשליך את הדברים על הרצפה ולעזוב. אין לי כוחות להתמודד יותר, או לנסות. זה לא פסימי, זו פשוט המציאות שלי. טוב לי לחיות יותר מכל דבר, ורע לי לחיות יותר מכל דבר. ככה העולם הזה בנוי.</div>Thu, 14 Aug 2014 01:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (שֶלֶג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=349387&blogcode=14180493http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=349387&blog=14180493