הכל תמיד אותו הדבר. אני לא בטוחה למה נמלאתי בעצבות פתאומית כזו, אך מוכרת כל כך. בכיתי הרבה ביום כל שהוא השבוע, אין לי באמת סיבות לפרט רק רגשות לא ברורים. האמת היא פשוטה והיא העדר רצון כללי להכל, אבל אני לא יכולה לומר זאת לאף אחד, לכן כששואלים אותי למה אין לי תשובות.

לפעמים אני אוהבת מדי, ותוך זמן קצר לא אוהבת בכלל. אני רוצה להתקרב ולא מסוגלת. אני רוצה לשפוך את כל כולי בפניכן ולאחר דקות ספורות מרגישה במרחק שנות אור מכאן. חוסר החלטיות הזה, חוסר יציבות. אולי זה נכון כשאומרים שמזל מאזניים מחפשים איזון והרמוניה, אבל לפעמים אני מוצאת את זה גם כמשקל שווה לשני דברים שונים, מה שיוצר אצלי רק חוסר איזון והרמוניה. 

שוב ההרגשה המעיקה הזו שלעולם יהיה טוב גם בלעדיי, לא כי אני לא טובה אלא כי אני שום דבר מעבר לכך. אני רוצה להפטר מהכל, להשליך את הדברים על הרצפה ולעזוב.

אין לי כוחות להתמודד יותר, או לנסות. זה לא פסימי, זו פשוט המציאות שלי. טוב לי לחיות יותר מכל דבר, ורע לי לחיות יותר מכל דבר. ככה העולם הזה בנוי.