אני לא בטוחה למה אני מתעקשת להשאיר את חיי היום יום מחוץ לכאן, אולי זה הצורך להשאיר את המקום הזה מקדש למחשבות ורגשות כנים, אולי אני סתם מנסה לשמר ״כתיבה יפה״ שכבר מזמן לא יוצאת ממני, ואולי זה רק הפחד שמא המקום הזה לא ירגיש כמו מפלט מהעולם בחוץ. מה שזה לא יהיה, אני תוהה אם זה צריך להשתנות, אחרת באמת לא אחזור לכתוב כאן הרבה, וזה מעציב אותי. כבר אין לי הרבה דברים שחשוב לי לזכור, למעשה, אין הרבה דברים שקורים בין כה וכה.

סיימתי שנה אחת. שנה ארוכה וקצרה כל כך, הזמן מתקצר ועובר מהר כל כך, ואנחנו כבר חודש לתוך החופש. איך נתתי לזה לקרות, לזמן לחמוק כך מתחת לאף? המלחמה הזו לא מעודדת, אמנם נפגשתי עם הבנות והיה מפגש משמעותי, אבל, ומבלי להכנס לנושא, זה פשוט מדכא. אני מוכנה להיות הבן אדם הנאיבי בעולם ולחשוב רק על אהבה מאשר להיות שותפה למשחקי השנאה האלו. אני חושבת שאני יכולה לסמן וי בודד ברשימת הדברים לעשות בחופשה, זה... מאכזב. ציפיתי מעצמי ליותר, אך מעולם לא דמיינתי כמה עייפות תשאר בי, זו הייתה תקופת החלמה, ועכשיו כשאוגוסט ממש כאן זה הזמן לעמוד על הרגליים.

אני חושבת שאני בן אדם פחדן נורא, אני זוכרת שאמרו לי פעם שאני ״מפחדת מהכל״. זה היה התיאור הכי מדוייק בשבילי, ועדיין, חשבתי שהצלחתי להתנתק ממנו קצת יותר. אתמול אחרי שהרצתי את המחשבה הזו שוב הבנתי שזה לא שהתגברתי על הפחד מהכל או מהעתיד, אלא שניצחתי אותו שוב ושוב. זה טוב, אני מניחה, אבל זה לא עוזר לי להתגבר מהר יותר על פחדים שעוד לא עברתי, שבסך הכל אני עדיין מפחדת. מהכל. אני חייבת למצוא דירה לשנה הבאה, והמחשבה הזו מבהיתה אותי. אני לא מצליחה להביא את עצמי לחפש ברצינות. אני נחרדת מלהתקשר לאנשים, נחרדת מהמחשבה על לגור איתם, נחרדת מלהתמודד עם זה פנים אל פנים. אני בטוחה שאתרגל כי לא תהיה לי ברירה אחרת, וזה מדכא. אני לא רוצה לעשות את זה ככה אבל אני מרגישה שאין לי יכולת לעשות זאת אחרת. אני כל כך מקווה שזה יעבור בשלום, שאצליח לקרוא למקום הזה בית, שאצליח לראות בעצמי עתיד.

בסך הכל, כשמסתכלים לשמיים הכחולים האלה, אל עבר ההרים ירוקי העד, אי אפשר שלא לכאוב ולחייך על כמה שהעולם יפה, טוב וכנה. אין שום דבר רע בעולם, אלא באנשים שנמצאים עליו, לפעמים אני מקווה שלא להיות חלק מזה, אלא חלק ממנו. בסופו של דבר, הוא טוב אליי.

נ.ב אני לא יודעת איך לכתוב שוב, והייתי נורא רוצה לדבר, אם יש כאן מישהו שלא מכיר אותי מעבר לגבולות הדפים הוירטואלי שלי, וגם מי שכן, בבקשה תכתבו לי, אני אשמח.