|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 שישים שניות על מיתוס הצבר
הבה נזכור שמדובר בראשית שנות החמישים, עת המיתוס נוצר מתוך צורך – קליטת פליטים מהגלות בדרך שתהיה היעילה ביותר עבור המדינה הסוציאליסטית הצעירה, תוך נסיון גס של הטמעתם בחברה בכוח. הישראלי ה"חדש" הוא שורשי, לא גלותי. אין בו סממנים של חו"לניקיות – מעילים של ייקים מברלין, פיאות של תימנים מצנעה. הוא עובד אדמה וקשוח (רצוי בלונדיני-עיניים כחולות-גוף משולש-כובע טמבל). וכמו שיח הצבר, הוא קשוח וקוצני מבחוץ אבל רך ומתוק מבפנים.
אז ככה: שיח הצבר מגיע מדרום אמריקה, וכל קשר בינו לבין ארץ הקודש הוא כמו הקשר בין סלט ערבי, פיתה עיראקית וחביתה ספרדית ל ISRAELI BREAKFAST שמוכרים בתאילנד.
המתיקות של הפרי היא עונתית, מה שאומר שרוב השנה הצבר לא מתוק בכלל. זה כבר יותר קולע – הישראלי באמת חמוד עד גיל 3 בערך, ואז זה עובר לו והוא נהיה רק הקוצים.
חוץ מזה, סאברס זה לא טעים, ואהבתי את זה רק כשזה בא בצורת קרטיב (ואז ניתן לייחס את הטעם הטוב לחומרים שהשם שלהם מתחיל ב E וכוללים מספר בין 1 ל 300 )
ובינינו, קקטוס זה דבר יפה לראות, אבל לא מזמין. אתה יודע שאתה עלול לחטוף, אז למה לך בכלל להתעסק? זו מעין כרוניקה של כאב ידוע מראש, שאפשר למנוע בקלות יחסית, פשוט לאכול פרי אחר, יותר יוזר-פרנדלי.
כמה ישראלים שפגשתי במדבר
לא רוצה להזכיר את פרויד, אז פשוט נסכם שזה ישראלי מוצלח במיוחד
דרכו של הטבע לרמוז לך "אל תתעסק איתי"
שבוע טוב
N
| |
 חדשות לא טובות
מי שנהג להסתובב פה בעבר בטח זוכר את הנסיבות המשפחתיות שלי. לטובת הרענון – לאחותי הקטנה (21) יש סרטן מסוג לימפומה שאינה הודג'קינס. הגילוי נעשה במהלך שירותה הצבאי, ונעשה מאוחר מאוד, בעקבות רשלנות רפואית מהסוג החמור ביותר (הרופאים בצבא בטוחים שכולם מתחזים כי הם רוצים גימלים).
לאחר השתלת מח-עצם שהיא עברה בהדסה עין-כרם, פרוצדורה רפואית שכרוכה בכימותרפיה אגרסיבית במיוחד, שגזלה חודש מחייה ואת המערכת החיסונית שלה, היא חזרה הביתה לתקופת בידוד. ביום רביעי שעבר היא עברה בדיקת PET, שאמורה היתה לוודא שהגידול הושמד סופית בעקבות הטילים הכימיים שהשפריצו עליו.
התוצאות הגיעו היום. הגידול גדל. מה זה אומר?
דבר ראשון, הוא לא הושמד.
דבר שני, הוא אפילו יותר עצבני.
דבר שלישי, לרפואה המודרנית אין כלים לטפל בו.
הרופאים שלה מתייעצים כרגע עם חוקרים מחו"ל בכדי לנסות למצוא אסטרטגיית טיפול חדשה (אבל הקלישאה "הרופאים ניסו הכל" מרחפת לה ברקע).
הקטע הקשה הוא הקטע המנטלי. מעבר לכך שהיא כבר חשבה שהיא תוכל לקבל חזרה את החיים שלה אחרי תקופה מאוד קשה, פשוט אין כבר מה לעשות. כל התקוות, כל המחשבות החיוביות, כל הדמיון המודרך, כל הדיקורים הסיניים וכל הכימותרפיה בעולם לא עזרו. הגידול עוד כאן, והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום. אף אחד כבר לא יודע איך לפתור את זה.
דיברתי איתה היום, צחקנו קצת, בכינו קצת אבל בעיקר שתקנו הרבה (מזל שזו היתה שיחת מסנג'ר ואז השקט הרבה פחות מביך). הייתי רוצה להגיד לה שתהיה חזקה, אבל כבר אמרתי לה את זה אלפיים פעם ומסתבר שזה ממש לא עוזר. את התכניות לנסוע לקוסטה ריקה קיפלתי בשקט וזרקתי חזרה לתוך המגירה. אם יתנו לה להגיע לים בתל-אביב זה יהיה נס.
אני אישית לא אדם עם אמונה תיאולוגית, אבל אם למישהו יש את ה-SMS או האיי סי קיו של אלוהים, שיפנה את תשומת ליבו לחוסר הצדק שמתרחש בעולם שהוא יצר ויגיד לו שיתחיל לתקן ומהר.
כנראה עוד מזה
וזה רק בשביל הסוף האופטימי, כמה חיוכים של חברים טובים.
המשך שבוע טוב
N
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
