<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>ירושלמי בהוליווד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999</link><description>It&apos;s my party and I&apos;ll cry if I want to</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 L.A boy. All Rights Reserved.</copyright><image><title>ירושלמי בהוליווד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/62004/IsraBlog/32999/misc/298308.jpg</url></image><item><title>If you can&apos;t beat them - join them</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=4026031</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לאחר שנים אין ספור של היתקלויות עם רשויות החוק, הבנתי שלהושיט לאזיקים את הידיים לא יקדם אותי בכלום, ולכן החלטתי להיות זה שמושיט לידיים את האזיקים.תנאי הקבלה למחלקה לזיהוי פלילי היו מאוד קלים. הייתי צריך להוכיח שיש לי ראש, כדי שיהיה על מה לשים את הכובע.ניסיתי להגיד ברשת הקשר ש&quot;אני סמי בן-טובים דפקתי הקופה&quot; אבל אף אחד לא הבין עברית.לא הצלחתי לעצור בעד פרץ הצחוק כשראיתי איפה רצחו את האלפקהואז הבמאי צעק CUT, חזרתי למיקום הראשון והלכתי שוב מימין לשמאל כשהוא צעק ACTION. (את המשפט האחרון יש לקרוא שבע פעמים)פרט לא שולי אך לא מעניין: התמונות צולמו על הסט של סרט עלילתי אותו אני עורך כרגע, ושביקשתי להשתתף בו בתפקיד ניצב. היה אחלה. נראה אם העורך יכניס אותי לסרט.פרט שולי אך מעניין: את התלבושות קיבלה המלבישה הישר מהמחסן של הסדרה 24. כבוד.קרדיטים בסוף: צילמה - אשתי.נוסע לארץ בעוד 7 שעות למשך חודש. מגיע לי.N&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 25 May 2006 12:08:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (L.A boy)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=4026031</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32999&amp;blog=4026031</comments></item><item><title>מעשה בתוכי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=3995868</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מותה בטרם עת של אחותי העלה מעל פני השטח זכרונות ישנים, שנקברו תחת הקילומטראז&apos; הרב ורצף האירועים היומיומי הבלתי-אפשרי. היא לעולם היתה בעניין של ביחד, אהבה את המשפחתיות ורצתה שנהיה כולנו ONE BIG HAPPY FAMILY. לצערי, משקעים רבים מנעו מכל שאר חברי המשפחה את היכולת להרגיש כך. עכשיו שהיא כבר איננה, אין יותר צורך להעמיד פנים. זה מאפשר לי להיזכר בדברים שניסיתי לשכוח ולקבור, ואולי אפילו לנסות ולהתמודד איתם, ממרומי האולימפוס של פרספקטיבת הזמן.דיסקליימרצ&apos;יק: הסיפור הבא הוא טרגדיה אישית. אני מודע לכך ש 80% מילדי העולם לא ראו נורה נדלקת בחייהם, והיו מתים לכוס מים בלי דרעק בקרקעית. אבל לא אני. אני גדלתי בגבעה הצרפתית, צפון ירושלים.הבה ננסה לתאר את תמונת העולם באותם הימים: שנות השמונים. אין פלאפונים, אין פלייסטיישן. מסכי מחשב הם מונוכרומטיים. הכפר הגלובלי עדיין לא קיים, בשביל לקיים צ&apos;אט כתוב יש להצטייד במעטפות ובולים. ג&apos;ורג&apos; מייקל נשבע שהוא לעולם לא ירקוד יותר.הייתי ילד חנון. תחביבי העיקרי היה מטוסים. הייתי בחוג תעופה וחלל, שבמהלכו כתבתי איגרות אויר בנוסח קבוע למחלקת יחסי הציבור של חברות אמריקאיות שי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 20 May 2006 20:32:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (L.A boy)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=3995868</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32999&amp;blog=3995868</comments></item><item><title>מצאתי את עצמי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=3902417</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לאחר שיטוטים בארבעים ארצות, ובכל יבשת אפשרית בתבל (למעט אנטרקטיקה), כולל אתנחתות לצרכי עבודה במצרים, יפן, תאילנד, אינדונזיה, מלזיה, סינגפור, אוסטרליה, ניו זילנד וארה&quot;ב (מכירות ברוב הארצות. באוסטרליה עבדתי בתחנת דלק, במפעל לבלונים ובנקיון דיסקוטק. בניו זילנד קטפתי מישמשים ודיללתי תפוחים) אני שמח לציין שסוף סוף מצאתי את עצמי. וכל זאת בהשראת שרה הצדקת.לא מאמינים? גגלו בעצמכם: עכשיו אני מבסוט מהקקטוסשבוע טובN&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 06 May 2006 12:10:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (L.A boy)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=3902417</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32999&amp;blog=3902417</comments></item><item><title>דברים שרציתי לומר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=3890065</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;דברים שרציתי לומרטובה,דבר ראשון, אנחנו בסדר. הולך טוב בעבודה, החיים לא רעים. זהו, עניתי. את לא צריכה לשאול. אפילו בשלבים הסופיים של המחלה תמיד הקפדת לברר שהכל טוב אצלנו. בשיחת הטלפון הלפני-אחרונה שלנו עודדת אותי. יהיה בסדר, אמרת, כשתחזור מהביקור בארץ בטח תמצא עבודה מעולה. חולת סרטן סופנית מעודדת את אחיה הבריא.יש לי מיליון דברים להגיד לך. כמעט כל יום אני רואה/ שומע / נחשף למשהו שאני פשוט חייב לספר לך. ראיתי תמונות של תינוקת שדומה ל SHREK, אני מסתכל בראי ורואה רק את FAT , BASTARD.  אם את קוראת את המחשבות שלי, את בטח נקרעת מצחוק. נולדה לך גם אחיינית חדשה בסניף ברצלונה של המשפחה. מתוקה כל-כך. קראו לה יעל, שזה במקרה גם השם השני שלך.בטח תשמחי לדעת שיצאנו אתמול בערב לארוחת ערב צמחונית. חשבתי שביום השנה אפשר ליום אחד להקריב את תאוות-הבשרים שלי. זו מסעדה שאני עובר לידה כמעט כל יום, ותמיד חשבתי לעצמי שזה יהיה מקום נחמד לקחת אותך כשתבואי לבקר. כמה שטעיתי. אורז חום קשה ועבש, ירקות בשני מצבי צבירה: פוסט-פריזר ופוסט מיקרוגל. אשתי קיבלה קערת איכס מצופה בשתי גבינות פלסטיות. בכל זאת, אני יודע שאם היית&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 04 May 2006 16:32:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (L.A boy)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=3890065</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32999&amp;blog=3890065</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=3859881</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בטח לא ידעתםשככה נראה דגל קוסטה ריקהשעמודי חשמל במדבריות קליפורניה הורסים ת&apos;נוף. אבל לפעמים גם עושים ת&apos;נוף.שהשבוע חל יום השנה למותה של אחותי. הזמן לא עוזר, הקילומטראז&apos; לא עוזר, אפילו הסמים, האלכוהול והטיולים לא משנים. כנראה ששום דבר לא יכול לתפור כזה חתך. מסתמן שהחיים לפעמים קצרים וקשים, ולפעמים ארוכים וקשים.N&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 29 Apr 2006 22:48:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (L.A boy)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=3859881</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32999&amp;blog=3859881</comments></item><item><title>הרהורי חזרה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=3795101</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יש לי כוח / אין לי כוחיש לי זמן / אין לי זמןמתגעגע / רוצה לשים את העבר מאחורייאוף&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 20 Apr 2006 06:48:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (L.A boy)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=3795101</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32999&amp;blog=3795101</comments></item><item><title>טיול בהרים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=2253462</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;את התמונה הזו כולם ראו מליון פעם, נכון? כן, כן, השלט הוא וואחד איקונה מוכרת.אז הנה מה שלא ידעתם:ממש מתחת לשלט, במעבה הרי הוליווד הילז, מסתתר לו אגם מי השתייה של העיר.השלט הוא שטח פרטי, ואין גישה אליו, אלא אם כן אתה מחליט להתעקש לעבור את זהעל השלט מגנה מערכת חיישנים משוכללת שכוללת מצלמות ורמקולים, וכשאתה מתקרב יותר מדיי נשמעת ההודעה הבאה:THIS IS THE LOS ANGELES POLICE DEPARTMENT! THE HOLLYWOOD SIGN IS PRIVATE PROPERTY! YOU ARE IN VIOLATION OF CODE ??? SECTION ??? EVACUATE THE AREA IMMEDIATELY OR YOU WILL BE PROSECUTEDמפחיד? לא ממש. אין כמו שלט שצורח עליך בשביל לפתוח ת&apos;שבוע.לגבי הערפילים: ככה רואים קדימה אצלנו. עד ספטמבר. יאללה, שיבוא כבר. אני לא רואה ממטר.N&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 09 Aug 2005 09:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (L.A boy)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=2253462</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32999&amp;blog=2253462</comments></item><item><title>טריויה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=2198218</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;במסגרת טרנד החשפניות [ו&apos; עם נקודה באמצע, ולא בלמעלה] שעובר לאחרונה על כולנו, החלטתי שגם לי מגיעה רשימהעשר דברים שלא ידעתם, ולא כדאי שתדעו* כשעומדים על הראש, הקעקוע שלי נראה כמו חמסה תלויה. אם עומדים על הרגליים אפשר בטעות לחשוב שזהו שלט &quot;עצור&quot;.* יש לי ארבעה זוגות נעלי אולסטאר בצבעים שונים, מה שמאפשר 16 קומבינציות הנעלה שונות. כשאני לובש זוג נעליים גם על הידיים ישנן 256 אפשרויות.* מספר המזל שלי הוא 42, הרבה בזכות דגלאס אדאמס, וקצת כי מספרי המזל הקודמים היו 6 ו- 7, והכי קל זה להכפיל אותם זה בזה.* אני לא קורא ספר אחד אף פעם. אני קורא במקביל. הספר שאני קורא היום הוא חיי פאי, מובטלינה [אורן מגר] DIARY [צ&apos;אק פאלאניוק] ו VILLA INCOGNITO [יש לי עותק חתום מאת טום רובינס]. בדיוק סיימתי את הספר SONG OF SUSANAH, SURVIVOR, צופן דה-וינצ&apos;י ו אניהו.* היו לי ראסטות פעמיים – פעם אחת במשך כשנתיים, ופעם אחת, עד התחת, במשך שבע שנים. וזה אולי מסביר למה...* ברכב או ברגל, עוכבתי על ידי המשטרה בישראל, ארצות הברית, מצרים, יפן, ניו זילנד, אוסטרליה, תאילנד, הודו, ספרד ואיטליה. ברוב המקרים העסק הסתיים בחיוכים, החזר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 31 Jul 2005 11:31:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (L.A boy)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=2198218</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32999&amp;blog=2198218</comments></item><item><title>איפה היינו ומה עשינו</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=2159559</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מוקדש לסשה גרונפיטר, תסריטאי/שחקן/מפיק שהפך מנודניק ללקוח ולחבר, ונהרג החודש בתאונת דרכים. מקווה שהחומר טוב בגן עדן.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 24 Jul 2005 20:13:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (L.A boy)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=2159559</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32999&amp;blog=2159559</comments></item><item><title>בריכה מהמציאות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=2131444</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה מה שעושים בימי הקיץ החמים מדיי, כשהבריכה בבניין נראית רחוקה.קיץ רגוע.Nהערב הולכים להשתכר.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 19 Jul 2005 18:53:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (L.A boy)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32999&amp;blogcode=2131444</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32999&amp;blog=2131444</comments></item></channel></rss>