ירושלמי בהוליווד
It's my party and I'll cry if I want to |
| 9/2004
 חדשות לא טובות
מי שנהג להסתובב פה בעבר בטח זוכר את הנסיבות המשפחתיות שלי. לטובת הרענון – לאחותי הקטנה (21) יש סרטן מסוג לימפומה שאינה הודג'קינס. הגילוי נעשה במהלך שירותה הצבאי, ונעשה מאוחר מאוד, בעקבות רשלנות רפואית מהסוג החמור ביותר (הרופאים בצבא בטוחים שכולם מתחזים כי הם רוצים גימלים).
לאחר השתלת מח-עצם שהיא עברה בהדסה עין-כרם, פרוצדורה רפואית שכרוכה בכימותרפיה אגרסיבית במיוחד, שגזלה חודש מחייה ואת המערכת החיסונית שלה, היא חזרה הביתה לתקופת בידוד. ביום רביעי שעבר היא עברה בדיקת PET, שאמורה היתה לוודא שהגידול הושמד סופית בעקבות הטילים הכימיים שהשפריצו עליו.
התוצאות הגיעו היום. הגידול גדל. מה זה אומר?
דבר ראשון, הוא לא הושמד.
דבר שני, הוא אפילו יותר עצבני.
דבר שלישי, לרפואה המודרנית אין כלים לטפל בו.
הרופאים שלה מתייעצים כרגע עם חוקרים מחו"ל בכדי לנסות למצוא אסטרטגיית טיפול חדשה (אבל הקלישאה "הרופאים ניסו הכל" מרחפת לה ברקע).
הקטע הקשה הוא הקטע המנטלי. מעבר לכך שהיא כבר חשבה שהיא תוכל לקבל חזרה את החיים שלה אחרי תקופה מאוד קשה, פשוט אין כבר מה לעשות. כל התקוות, כל המחשבות החיוביות, כל הדמיון המודרך, כל הדיקורים הסיניים וכל הכימותרפיה בעולם לא עזרו. הגידול עוד כאן, והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום. אף אחד כבר לא יודע איך לפתור את זה.
דיברתי איתה היום, צחקנו קצת, בכינו קצת אבל בעיקר שתקנו הרבה (מזל שזו היתה שיחת מסנג'ר ואז השקט הרבה פחות מביך). הייתי רוצה להגיד לה שתהיה חזקה, אבל כבר אמרתי לה את זה אלפיים פעם ומסתבר שזה ממש לא עוזר. את התכניות לנסוע לקוסטה ריקה קיפלתי בשקט וזרקתי חזרה לתוך המגירה. אם יתנו לה להגיע לים בתל-אביב זה יהיה נס.
אני אישית לא אדם עם אמונה תיאולוגית, אבל אם למישהו יש את ה-SMS או האיי סי קיו של אלוהים, שיפנה את תשומת ליבו לחוסר הצדק שמתרחש בעולם שהוא יצר ויגיד לו שיתחיל לתקן ומהר.
כנראה עוד מזה
וזה רק בשביל הסוף האופטימי, כמה חיוכים של חברים טובים.
המשך שבוע טוב
N
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
