ירושלמי בהוליווד

בזמן האחרון נודע לי שקוראים רבים הצליחו לקלוט את זהותי או לקשר מאיפה הם מכירים אותי. מי מהם אמר לי שהוא הרגיש כמו חטטן כשהוא נכנס וקרא את מה שכתבתי. אז רק שתדע, אחויה, שלא הייתי כותב את זה אם לא הייתי רוצה שיקראו. אבל בלי שמות. אחד הקטעים החשובים בכל הקטע האינטרנטי הזה הוא האנונימיות (או כמו שאומרים באמריקקית לעוסה "my identity is a comodity". אה הה). ולכן, בכדי לשמור על הקומודיטי שלי, אני הולך לעשות את המתבקש.

ונעבור ל-3 חשיפות אישיות.

חשיפה ראשונה

כמעט שלוש שנים באמריקה. מולדת הג'אנק פוד. תעצמו עיניים. (מטאפורה! איך אפשר לקרוא בעיניים עצומות???) ותחשבו "אמריקה". מה הדבר הראשון שבא לראש? נכון, לוגו של מקדונלדס / קולה / בורגר קינג וכדומה. אנחנו, זוגתי ואני, אוכלים רק טרי. עד אתמול. אתמול חזרתי עייף, נרדמתי על הספה כמו בול עץ. איכשהוא, בכוחותיי האחרונים נגררתי לעבר הסופר. ושם קניתי (נשימה עמוקה...) עוף שלם מוכן ואורז חמים וטעים. פשוט לא היה לי כוח. נשברתי. רצף נצחונות בן שלוש שנים של שטיפת כלים וחיתוך עגבניות התנפץ לו באחת. רגע של רפיון בתודעה, והיד אוחזת קופסה קטנה, עם תמונה מרהיבה של הצעת הגשה (האורז מעולם לא נראה טוב יותר). 1.09 דולר,  ימבה מונוסודיום גלוטומט, שום דבר מזין, והכבוד שלי מגולגל קטן-קטן כמו מסטיק משומש שיורקים לתוך נייר. אידיוט בלונדיני בחליפה ועניבה מפוספסת אמר בפרזנטציה "נמכור את זה ב-1.09 , ככה הצרכן יחשוב שזה זול. ובתמונה תהיה פרוסת עגבנייה, שזה יעורר קונוטציה של בריא ומזין. ונכתוב 'הצעת הגשה' בקטן קטן קטן כדי שלא יידעו שכל מה שבתמונה אין פה בפנים". ואנשים באמת מאמינים שזה זול ומזין. אומה שלמה של  רווקים, גרושים וסתם עצלנים קונים את הזבל הזה, שאני הצלחתי להימנע ממנו. עד אתמול. למען הסדר הטוב והתדמית הנקייה צריך לומר שטרפתי קצת מהעוף והתעוררתי טיפה, והוספתי את תוכן השקית ל-2 כוסות מים והבאתי לרתיחה, תוך כדי בחישה. אבל להבדיל משאר הפרולטריון הוספתי שקדים מולבנים, צנוברים קלויים, קמצוץ טרגון, אורגנו, טימין, ורמיצ'לי ושמן שום (בשביל להשלים את הטעם האיטלקי-לבנטיני), וככה עשיתי לי חמים וטעים שיצא גם חם וגם לא ממש רע, ואני אפילו לא ברגשות אשם, עובדה שאני מספר על זה בלי להסמיק.

חשיפה שנייה (אולי קצת יותר מורכבת מבחינה מבנית מהראשונה, אבל לא פחות שטחית)

פרולוג
יום קיץ שמשי. אי-שם במערב התיכון בארה"ב. זהו יום חתונתם של ביל ואשלי. הכל תוכנן לפרטי-פרטים. כל האורחים הגיעו מכל קצוות היבשת. אפילו דוד בוב הגיע מדייטון, אוהיו. החזרות על הטקס עברו כסדרן, אפילו טקס החתונה עצמו. כל המשפחה והחברים התרגשו מאוד. אשלי כל-כך התרגשה שהיא לא הצליחה לאכול אפילו פירור. חבל, העגל באמת מצויין (כך יאמרו הקרובים בחלוף השנים). לאחר טקס החתונה, הזוג המלכותי צועד בראש מורם לעבר כרכרה, שמחכה להם מחוץ לאולם-השמחות. אשלי מנופפת לעבר חברותיה, ומפריחה נשיקות לעבר גייל, חברתה הטובה ביותר, שנראית יותר-ממאושרת בחברתו של סטיב, אחד הקולג' באדיז של ביל. ביל עוזר לה לטפס לתוך הכרכרה. ג'נטלמן אמיתי, כמו ביום שנפגשנו, היא חושבת לעצמה. הזוג הצעיר והמאושר יושב בכרכרה, הסוס הצחור מושך את הכרכרה. אשלי זורקת את זר הפרחים שבידיה, והוא נוחת, כמה מפתיע, בכף ידה של גייל. והשמחה רבה.

הסיפור (ממשיך מאותה נקודה, בעצם)

מקס, אחיו הצעיר של ביל, מצלם את כל השמחה במצלמה ביתית, שיהיה.

הזוג המלכותי קולט את מקס ומנופף לעברו כאילו מעולם לא ראו מצלמה בחייהם. ואז...

מסיבה לא ברורה, אולי אבן בפרסה, הסוס מחליט שנמאס לו להיות אציל. הוא נעמד על רגליו האחוריות ופותח בדהרה פראית. ביל מנסה להשתלט עליו, אך ללא הועיל. הסוס ממשיך בשלו, לעבר האגם שנמצא בקצה המתחם. אשלי בפניקה, אוחזת בחוזקה בזרועו של ביל. ביל, מצדו, מנסה להשתלט על הסוס בעזרת המושכות ומנופף את זרועותיו לכל עבר. אשלי עפה מתוך הכרכרה, נוחתת על התחת בשלולית בוץ סמוך לאגם, ופורצת בבכי. הסוס ממשיך לדהור ונעצר רק בתוך האגם, כמובן לאחר שהוא וידא שביל נרטב מכף רגל ועד ראש.

 את כל הפרולוג המצאתי, אבל סביר להניח שבמקרים רבים הוא אוטנטי. כל שאר הסיפור תופס 10 שניות זמן מסך. כן, מה לעשות, ראיתי את זה בטלויזיה. אני שואב הנאה מוזרה מלראות אמריקאים נדפקים. זה משמח אותי כשהטיפש נוהג את האופנוע שלו ישר לתוך העץ, כשהסירה מתהפכת וכל העשירים נרטבים, כשהתינוק עושה את צעדיו הראשונים ישר לתוך דלת הזכוכית של הסלון (לא שובר כלום, רק דופק ת'ראש) וכשאשלי נופלת לבוץ. אני אוהב לראות Americas Funniest Videos. זה לא כמו פספוסים, לא עובדים שם על חנה לסלאו ואין את יצפאן שמחקה הודי וקורע אותך מצחוק, אבל זה מקור לא מבוטל להנאה סאדיסטית. בתור בנאדם שמכיר קצת את אופן היצירה של המדיום הטלויזיוני, אני מודע לכך שזו טלויזיה ברמה אפסית: סתם קטעי וידאו שנשלחו ע"י צופים. הומור ויזואלי נטו, קצת עריכה ועוד סאונד-אפקט מוגזם או שניים והרי לנו תכנית של חצי שעה, שמשודרת כל יום בערוץ איזוטרי (ABC family) ואף אחד לא רואה חוץ ממני ועוד כמה אנשים שגרים בקרוואנים ועובדים כנהגי-משאיות. אבל עם כל זה יש משהו אמיתי בתכנית, שמורכבת כולה מקטעים שנשלחו ע"י צופים. ג'ואי באמת זרק את כדור הבייסבול ישר לביצים של אבא שלו. סמנתה באמת דפקה לכלב גביע גלידה על הראש, התינוק של משפחת ורבינסקי באמת הפליץ מתוך שינה. And I love it!

חשיפה שלישית

למען הסר ספק, זה אני, ואני שוטף ת'אוטו

שבוע טוב

N