ירושלמי בהוליווד
It's my party and I'll cry if I want to |
| 2/2005
 גם כן טקס
שישית מאוכלוסיית העולם צפתה בזה אתמול. סרטים חרא השנה. בינינו, אם MILLION DOLLAR BABY זכה בסרט השנה, בבמאי, ובשחקנית אז כנראה שהיתה זו שנה חלשה ביותר. אף סרט לא התעלה, לא היה "שר הטבעות" או "טיטניק" או אפילו משהו מחוכם כמו "אמריקן ביוטי". סתם. התעופן, האגרופן, הזמר העיוור והג'וני דפ. נו.
אנחנו לא ראינו. זה לא שלא הוזמתי למסיבות, או שאני מחרים את האוסקר, אפילו ששלושת הסרטים שעבדתי עליהם בשנת 2004 אפילו לא מגרדים את הקרסוליים של אף אחד מהמועמדים. יש יותר מ- 150 טקסים בכל שנה, (וזו, אגב, הסיבה שהאוסקרים הוקדמו לסוף בפרואר במקום להיות באמצע מרץ, כמו ב- 75 השנים הראשונות שהם חולקו). אז למי אכפת מעוד אחד. מדובר באירוע טלויזיוני של הרבה שעות עם רגעי שיא מועטים ותוצאות צפויות, אז יותר טוב לקום בבוקר, להכנס ל OSCAR.COM ולראות מי לקח מה, ולמה.
נותר רק לראות את THE SEA INSIDE (פרס הסרט הזר), שאותו לא ראיתי. ולברך את צ'ארלי קאופמן על "שמש נצחית בראש צלול". מלך מלכי המלכים.
את תגובתו של מרטין סקורסזה לא היה ניתן להשיג עד רגע סגירת הפוסט (אבל הוא בטח מורט לעצמו את הגבות העבותות ומקלל את כל מי שסביבו באיטלקית)
כולם עושים קצת רוח, לא אין בזה בושה
(וכעבור כדקה) אך מה שכאן בטוח, אצלך זו כבר סופה
גילוי נאות: צולם מתוך רכב, כי מי משוגע יוצא החוצה באמצע סופת חול???
שבוע טוב
N
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
