ירושלמי בהוליווד
It's my party and I'll cry if I want to |
| 2/2005
 חזרתי הביתה
זה היה שבוע קשה במיוחד. מלא געגועים וזכרונות, טיסות למקומות מרוחקים בכסאות לא נוחים, הספדים ותפילות. במישור הפילוסופי, שוב הבנתי כמה שהחיים הם מתנה, שוב עיכלתי שלכל דבר טוב יש סוף ושוב למדתי מחדש להתמודד עם אבדן.
עם כל זה אני עדיין מבואס מהמחשבה שלא אדבר עם או אראה את סבתא שלי יותר. כן, אני לומד להשלים עם זה אבל זה גם לא קל וגם לא משמח.
ובגלל שלא ראיתי תמונות של השלג מהארץ (חוץ מהתמונות של אליה), החלטתי שאני יביא את הבשורה אליכם
הנוף הזה (מהמרפסת) מסמל את מחוזות ילדותי, ומעלה בי זכרונות מתוקים של פעם. ריאלית, אני כנראה לא הולך להיות שם יותר בחיים. יאללה ביי, נוף
וככה זה נראה כשזה יורד, למי שלא מכיר. בעוד שעתיים-שלוש תיווצר על האדמה שכבת שלג בגובה 8 אינץ' (יותר מ- 15 סנטים)
וברוח השטות הידועה שלי, להזכיר לעצמי שחזרתי ושהגיע הזמן לחזור לעצמי – תמונה עם 2 כותרות. האחת: זהירות, מטוסים מנמיכי טוס, והשנייה – לא רק ב- 11 בספטמבר
BWI AIRPORT. למה זה טוב, תגידו לי?
שבוע טוב ושקט
N
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
