ואת כל כך יפה, עוד נסיכה שרודפת אחרי הקשת.

בס"ד.

אז מסתבר שעכשיו, יותר מתמיד, השם של הבלוג מתאים לי. למצב שלי. אני רוצה לשכוח, או לפחות להתחיל, וזה נהיה קשה יותר ויותר כל פעם.

מישהו חשוב אמר לי פעם, שמה שעברתי בעבר שלי לא משנה, שמה שאמרו לי או עשו לי בעבר לא משנה. שאני צריכה לחיות את היום ולחשוב על העתיד, ולהפסיק להתעסק במה שהיה בעבר. זה לא יעזור לי בכלום. ו-וואלה, צודק. חבל שזה כ"כ קשה לי. כ"כ קשה לי לשכוח שזה מטריף אותי. ואני משתדלת, באמת שכן. 

אותו אחד חשוב אמר לי גם שאני חזקה יותר משנדמה לי. אני רוצה להאמין בזה. מייחלת להאמין בזה. 

אבל עובדה, בסוף חזרתי לכאן. אחרי המון זמן שלא הייתי צריכה לכתוב כי היה לי למי לפנות כשהייתי צריכה לדבר, אחרי מחסום יצירתי של כמה שנים טובות, עם דגש על הטובות. שבהן באמת היה לי טוב, ולא היה לי צורך בכתיבה והמחסום היצירתי לא הציק לי כל כך כמו שהוא הציק לי אז, בשנים ההן שלא היה לי למי לפנות כשכאב לי או הציק לי או סתם הייתי צריכה לדבר עם מישהו. או אפילו סתם לשבת עם מישהו ולשתוק, ושזה ירגיש הכי נכון והכי נוח שיש. היה לי את זה מתישהו בתקופה הטובה שלי, ועכשיו אין לי, כולם מחפשים משהו מיידי, כולם מחפשים לדפוק ולזרוק, לעבור לבחורה הבאה בלי לחשוב על זה בכלל. אפילו הידיד הכי טוב שלי, שהיה לי כמו אח, שאני מכירה אותו כבר חמש שנים, התברר לי כסתם עוד אחד שחיפש משהו מהיר ופשוט נתקע טיפה יותר, עד שהוא ניסה משהו ואמרתי לו לא, ואז הלך לו לחפש "אטראקציות מהנות יותר", לטענתו. כל מי שבטחתי בו התברר כסתם חרא, ובזמן הזה פיספסתי את כל אלו שלא סמכתי עליהם בהתחלה, ואז התברר לי שהם באו רק מכוונות טובות, אבל כבר היה טיפה מאוחר מדי.

היחידי ברגע זה שאני לא מצטערת לשנייה שסמכתי עליו מספיק כדי לתת לו את האפשרות לפגוע בי הוא אותו אדם חשוב שאמר לי את הדברים שנכתבו מקודם. ודווקא הוא מסוג הגברים שאמהות תמיד מזהירות את הילדות שלהן מפניו. הגבר המניאק שרק מחפש לדפוק ולזרוק, ולנטינו קטן עם רשימת בחורות מפה ועד הודעה חדשה. אדם שזיין חצי ארץ, אם לא יותר, ושלא מסתיר את זה בכלל. לאדם הזה נתתי את האפשרות לפגוע בי, דווקא לאדם הזה מכל האנשים שיש מסביבי. ולא, אני לא חושבת שטעיתי. להפך, אני חושבת שהעובדה שעשיתי את הבחירה הזו שינתה אותו קצת, בין אם הוא יודה בזה ובין אם לא. הולנטינו הקטן שרק שיחק עם כולן התבגר, ולא אומרת שזה בגללי או בזכותי, אבל בת'כלס- מי לא הייתה רוצה לחשוב שזה בגללה?

אני חושבת, יותר מזה, אני מאמינה, שזה קרה לו בגלל שהוא רצה. למרות  שאם אני אלך לפי מה שהוא אומר, זה קרה לו בגלל שאני "מוצאת חן בעיניו". אבל הי, מה שגורם לו לישון בלילה יותר טוב, מבחינתי זה אותו הדבר. העיקר שלו טוב עם זה ושהוא לא מצטער על שום דבר שהוא עשה מאז שהוא הכיר אותי, אפילו לא לשנייה.

בכל מקרה, טיפה התרחקתי מהעיקר. והעיקר הוא כזה- דווקא הולנטינו הקטן ההוא, לא פגע בי או שיקר לי או ניסה לערבב אותי או אני לא יודעת מה. הבנאדם הזה בא מהנקודה הכי כנה ואמיתית שיכולה להיות, גם כשהיא כואבת. וגם כשהוא ידע שהאמת תכאיב לי, הוא עדיין אמר לי אותה בפנים וגרם לי להתעמת איתה. ואני מעריכה אותו על זה, כ"כ מעריכה. אין הרבה אנשים כאלו, כנים ברמה שכזו.

הדבר היחידי שאני מקווה זה שהבנאדם האמיתי והכנה בצורה מטורפת הזו, לא יתגלה בסוף כעוד שקרן לאוסף השקרנים הגדל מיום ליום שלי.

מה שכן, בסוף? תמיד יהיה טוב. ואם לא טוב, כנראה שזה לא הסוף. או ככה לפחות אומרים.

עריכה: אז הייתה לי פה עריכה ארוכה ארוכה, וכבר שכחתי כמה ישרא אוהב להרוס עריכות, אז הכל נמחק. וויתרתי על הניסיון לשחזר את זה, כי לא משנה כמה אני אנסה, זה אף פעם לא יהיה בדיוק כמו העריכה הראשונה. בכל מקרה, נעשה את זה קצר- כרגע קלטתי שההוא מהפוסט עלול לקרוא את מה שרשמתי, כיוון שהוא "מעריץ" של הבלוג שלי לטענתו, אז הי, קח את זה כמחמאה, אתה מספיק חשוב כדי שתגיע לכאן, וכן, אני יודעת שאני כ"כ הולכת לחטוף תגובות "אוווו" ו-"כוווווסית", כמו שאני כל כך אוהבת לעשות לך. נחייה.

אז עד הפעם הבאה, רות עבור, 

טל.