http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580תרימי את הראש מעל המים, לאן את הולכת כשנופלים השמיים?heCopyright 2026 ילדת_התותים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=12425351<div align="right" dir="rtl">Not in the mood for talking</div>Wed, 13 Apr 2011 00:03:00 +0200tomoyo4@walla.com (ילדת_התותים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=12425351http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32580&blog=12425351http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=12396818<div align="right" dir="rtl">אז מסתבר שאני מתגעגעת. יותר מתמיד. לא חשבתי שזה יגיע למצב הזה. חשבתי, כמוך, שאחרי כמה ימים בלי לדבר איתך זה יישכח ויעבור, אבל זה לא קרה. כבר עברו שלושה ומשהו חודשים, ואני מתגעגעת יותר מדי. מתגעגעת לשטויות שהיית עושה כדי להצחיק אותי, מתגעגעת לאיך שהיית מצליח לקרוא אותי גם כשהכי ניסיתי להסתיר את זה, ובוא נודה באמת, מעטים האנשים שמצליחים לעשות את זה. אתה הרי יודע. הגעגוע הזה אליך לא עובר לי. ואני יודעת שאמרת לי שאתה לא מצפה שאני אחכה לך, שאתה מצפה שאני אמשיך בחיים הרגילים שלי. חשבת שאחרי כמה ימים בלי לדבר איתך אני פשוט אשכח ממך, אולי אמצא קשר, משהו רציני. זה מה שרצית בשבילי. זה מה שחשבת שמגיע לי. ה&quot;בעיה&quot; היא שכבר עברו שלושה ומשהו חודשים, אתה חוזר עוד בערך שבועיים, ובלי לשים לב אני מתחילה לספור את הימים עד ליום שבו תחזור שוב. ושלא תחשוב, אני בטוחה שזה לא יהיה כמו פעם. נצטרך להתרגל לזה מחדש, ואולי בכלל שכחת ממני ועשית בעצמך את מה שאיחלת לי והמשכת הלאה. אבל רק רציתי שתדע שאני עדיין חושבת עלייך, עדיין מחכה לך כאן בארצנו הקטנטונת, מקווה שאתה בסדר ושלא הסתבכת בכלום, שתחזור אלי בשלום</div>Mon, 28 Mar 2011 21:47:00 +0200tomoyo4@walla.com (ילדת_התותים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=12396818http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32580&blog=12396818http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=12396785<div align="right" dir="rtl">אז מסתבר שאני מתגעגעת. יותר מתמיד. לא חשבתי שזה יגיע למצב הזה. חשבתי, כמוך, שאחרי כמה ימים בלי לדבר איתך זה יישכח ויעבור, אבל זה לא קרה. כבר עברו שלושה ומשהו חודשים, ואני מתגעגעת יותר מדי. מתגעגעת לשטויות שהיית עושה כדי להצחיק אותי, מתגעגעת לאיך שהיית מצליח לקרוא אותי גם כשהכי ניסיתי להסתיר את זה, ובוא נודה באמת, מעטים האנשים שמצליחים לעשות את זה. אתה הרי יודע. הגעגוע הזה אליך לא עובר לי. ואני יודעת שאמרת לי שאתה לא מצפה שאני אחכה לך, שאתה מצפה שאני אמשיך בחיים הרגילים שלי. חשבת שאחרי כמה ימים בלי לדבר איתך אני פשוט אשכח ממך, אולי אמצא קשר, משהו רציני. זה מה שרצית בשבילי. זה מה שחשבת שמגיע לי. ה&quot;בעיה&quot; היא שכבר עברו שלושה ומשהו חודשים, אתה חוזר עוד בערך שבועיים, ובלי לשים לב אני מתחילה לספור את הימים עד ליום שבו תחזור שוב. ושלא תחשוב, אני בטוחה שזה לא יהיה כמו פעם. נצטרך להתרגל לזה מחדש, ואולי בכלל שכחת ממני ועשית בעצמך את מה שאיחלת לי והמשכת הלאה. אבל רק רציתי שתדע שאני עדיין חושבת עלייך, עדיין מחכה לך כאן בארצנו הקטנטונת, מקווה שאתה בסדר ושלא הסתבכת בכלום, שתחזור אלי בשלום</div>Mon, 28 Mar 2011 21:37:00 +0200tomoyo4@walla.com (ילדת_התותים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=12396785http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32580&blog=12396785http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=12178409<div align="right" dir="rtl">אז כנראה שידעתי שזה עלול לקרות. אין לי זכות להתלונן או להגיד על זה משהו. כיף. אני רק מקווה שהוא נהנה לדחוף לי את זה לפנים כמו שהוא עושה. כל כך מקווה שהוא נהנה מהסבל הנראה לעין שהוא גורם לי.</div>Fri, 26 Nov 2010 23:09:00 +0200tomoyo4@walla.com (ילדת_התותים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=12178409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32580&blog=12178409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=12103063<div align="right" dir="rtl">בס"ד. אז מסתבר שעכשיו, יותר מתמיד, השם של הבלוג מתאים לי. למצב שלי.אני רוצה לשכוח, או לפחות להתחיל, וזה נהיה קשה יותר ויותר כל פעם. מישהו חשוב אמר לי פעם, שמה שעברתי בעבר שלי לא משנה, שמה שאמרו לי או עשו לי בעבר לא משנה. שאני צריכה לחיות את היום ולחשוב על העתיד, ולהפסיק להתעסק במה שהיה בעבר. זה לא יעזור לי בכלום. ו-וואלה, צודק. חבל שזה כ"כ קשה לי. כ"כ קשה לי לשכוח שזה מטריף אותי. ואני משתדלת, באמת שכן. אותו אחד חשוב אמר לי גם שאני חזקה יותר משנדמה לי. אני רוצה להאמין בזה. מייחלת להאמין בזה. אבל עובדה, בסוף חזרתי לכאן. אחרי המון זמן שלא הייתי צריכה לכתוב כי היה לי למי לפנות כשהייתי צריכה לדבר, אחרי מחסום יצירתי של כמה שנים טובות, עם דגש על הטובות. שבהן באמת היה לי טוב, ולא היה לי צורך בכתיבה והמחסום היצירתי לא הציק לי כל כך כמו שהוא הציק לי אז, בשנים ההן שלא היה לי למי לפנות כשכאב לי או הציק לי או סתם הייתי צריכה לדבר עם מישהו. או אפילו סתם לשבת עם מישהו ולשתוק, ושזה ירגיש הכי נכון והכי נוח שיש. היה לי את זה מתישהו בתקופה הטובה שלי, ועכשיו אין לי, כולם מחפשים משהו מיידי, כולם מחפש</div>Fri, 15 Oct 2010 21:20:00 +0200tomoyo4@walla.com (ילדת_התותים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=12103063http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32580&blog=12103063http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=11726088<div align="right" dir="rtl">את האמת? טוב לי. באמת שכן. אבל זה לא מונע ממני לחשוב על כל הדברים שעשו לי רע. זה לא מונע ממני מלהיזכר בדברים שפגעו בי כ"כ.אז כן, אני הרבה יותר חזקה. הכוח שלי, העוצמה שלי, הידיעה שהכל עובר בסוף, ששום דבר לא שווה את הכאב שלי. את השבירה שלי. אין דבר שיותר חשוב לי כרגע מזה. הידיעה שאני חזקה. ואין שום דרך לערער את זה או על זה. לא עוד.אז שואלים אותי אם החיים טובים? כן, בהחלט. לא יכולה להגיד אחרת. לא רע לי.אני מאושרת שיצא לי להכיר אנשים כל כך טובים בחיים שלי. אולי לא ידעתי להעריך אותם בזמנו, אבל עכשיו, ממרומי 20 שנות חיי, אני יכולה להגיד שאני בהחלט מעריכה אותם. כל אחד ואחד מהם.</div>Sun, 18 Apr 2010 13:10:00 +0200tomoyo4@walla.com (ילדת_התותים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=11726088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32580&blog=11726088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=11663808<div align="right" dir="rtl">וואו. שנים שלא הייתי כאן. כל כך הרבה עבר, כל כך הרבה השתנה. יש לי הרבה געגועים לאנשים מהעבר שלי, שאת רוב הקשרים שלי איתם אני דפקתי בעצמי, ברוב טיפשותי. אלון, אנדריי, והכי חשוב-אורן.הבנאדם היחידי שבאמת דאג לי, ואני כל כך מתגעגעת אליו. באמת באמת. אין עוד אנשים סטלנים כמוהו, אני רק מצטערת שהכרתי אותו כשעוד הייתי ילדונת, אולי אם הייתי מכירה אותו עכשיו, זה היה מסתדר יותר טוב.מעניין אם הוא קורא כאן עדיין, עבר כל כך הרבה זמן.גרתי עם מישהו שנה, הייתי מאורסת, התגייסתי, עוד מעט חותמת קבע בע"ה. לא ביישנית יותר, לפחות לא כמו פעם, יודעת לפתוח את הפה כשצריך, יש לי חברות מדהימות. חיה טוב.יש בעיות קטנות בבית, אבל זה כבר רגיל. לא חשבתי שזה יהיה אחרת כשההורים החליטו להתגרש. אם כבר, חשבתי שיהיה יותר גרוע.אני עדיין במחסום כתיבה מטורף. כבר כמה שנים. כאילו איבדתי את כל הכוח והרצון לכתוב. יותר נהנית להגיד את זה לאנשים בפנים. משחרר הרבה יותר. אורן היה גאה בי עכשיו, בזה אני בטוחה.אני לא מאמינה שאני הולכת להיות בת 20 עוד מעט, כל כך הרבה עבר. כל כך הרבה שנים ביזבזתי על שטויות. אלמוג, נמרוד, אבא שלי. הכל בולשיט א</div>Sun, 21 Mar 2010 21:24:00 +0200tomoyo4@walla.com (ילדת_התותים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=11663808http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32580&blog=11663808http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=10254524<div align="right" dir="rtl">מסתבר שהאקסית שלו עדיין מאוהבת בו, קשות. ואני כ"כ עצבנית עליה כרגע שהייתי מסוגלת להרוג אותה. ואני עצבנית עליו שהוא עוד מעיז להגן עלייה, אומר שהיא ילדה קטנה ותמימה שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה. אני לא מאמינה לזה. היא ועוד איך יודעת מה היא רוצה מעצמה, אחרת היא לא הייתה כותבת לו את המחברת המזויינת הזו. והוא עוד הסתיר את זה ממני, אמר לי שזה לא שלו. ועכשיו זה כבר לא נחשב חדש, זה כבר "ישן". רק בגלל שזה היה לפני ארבעה חודשים. אז עכשיו כביכול אני לא יכולה לעשות עם זה כלום. על הזין שלי. היא יכולה לשכוח ממנו, הוא שלי עכשיו. וכן, אני מודעת לכך שזה נשמע מאוד שתלטני, אבל זה חבר שלי, לא שלה. הייתה לה את ההזדמנות שלה והיא דפקה אותה, אז שתתרחק ממנו. והוא שיקר לי, לעזאזל איתו. כל הזמן הזה אמר לי שלא היה לו שום רגש אלייה, ופתאום הוא אומר לי שהיה לו משהו אלייה, אבל לא אהבה. והוא אמר לה שהוא אוהב אותה, אידיוט שכמותו. והעיקר הוא בכלל לא מבין למה אני כ"כ כועסת. אבל אם האקס שלי היה עושה את זה לי, הוא היה הורג אותו. כי לו מותר הכל, אבל לי אסור. רק אני צריכה להקריב קורבנות בשבילו, אבל הוא לא צריך. הוא</div>Fri, 05 Dec 2008 16:36:00 +0200tomoyo4@walla.com (ילדת_התותים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=10254524http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32580&blog=10254524http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=9374793<div align="right" dir="rtl">אז מסתבר שעד עכשיו שמעו רק את הצד שלי. והגיע הזמן לשמוע גם את הצד שלה. אני אגיד את זה רק ככה, ונקווה שתביני. את מכירה אותי, או לפחות נראה לי ככה, ויודעת בדיוק שאני לא מאלו שהולכים ומדברים על דברים שמפריעים להם, אלא מפנימים את זה ונותנים לזה להתבשל. אני לא ראיתי שום נכונות מצידך לנסות לשפר את זה, אז למה שלי יהיה רצון לנסות לשפר את זה? התייחסת אליי כאילו אני אוויר, למה שאני בכלל ארצה להתקרב אלייך? ברצינות. מי חושב שאני מגזימה? נגה? גלעד? סיוון? נחמדה או לא, הם לא מעניינים אותי כרגע. הבעיה היא איתך. לא איתם. מצידי שיחשבו מה שבא להם. זה לא שאיכפת להם ממני מלכתחילה. שבוע אחרי תחילת החופש הם ישכחו ממני לחלוטין, אז מה זה משנה? הסיפור הזה נסגר כאן, מבחינתי. אין יותר סיבה להיתקע בזה. הו, ואגב, מי לעזאזל אמר ש"כל הזין בטיפשים" היה קשור אלייך בכלל?</div>Sat, 14 Jun 2008 23:41:00 +0200tomoyo4@walla.com (ילדת_התותים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=9374793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32580&blog=9374793http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=9319174<div align="right" dir="rtl">רציתי. כ"כ רציתי שהמשפחה שלי לא תהפוך לטלנובלה ארגנטינאית מתוסבכת. אבל מסתבר שהיא כן. יש לי אמא שבוגדת באבא שלי, שזה דבר נורא חכם לעשות אחרי שהוא בגד בה שנתיים לפני זה. אבל עזבו בוגדת, בוגדת זו מילה קטנה מדי בשביל לתאר את זה. לאמא שלי יש חבר, שבשבילו היא נוטשת את כל חמש הבנות שלה, ואני בכלל לא מדברת על בעלה, כדי לבלות איתו. יש לה חמש בנות. חמש. ולא איכפת לה מאף אחת מהן עד כדי כך שפשוט אין לה שום בעיה לנטוש אותן לשלושה ימים ככה, ולבלות עם החבר המזדיין שלה. אני לא מבינה אותה, באמת שלא. היא אומרת שהיא רוצה להתגרש ממנו, ושהיא פותחת בהליכים, אבל בינתיים היא בוגדת בו. עכשיו, כמה טוב זה יראה בפני שופט שייצטרך לקבוע לאן הילדות הולכות, אצל מי הן יהיו? אז עזבו שאבא ייראה אפילו פחות טוב אחריי שישמעו את הדברים שהוא עשה, אבל בכל זאת, אמא שנוטשת את הילדות שלה לטובת החבר, ומשאירה אותן בשמירה שלי, כשאני בקושי מסתדרת עם עצמי. ועכשיו מתברר שאם המשפחה שלי היא טלנובלה ארגנטינאית, החיים שלי הם טרגדיה. נהדר. אני פשוט קופצת משמחה כאן. בעיות מפה ועד הודעה חדשה. אבל לא, אני לא אוותר. עברתי יותר מדי בשב</div>Fri, 06 Jun 2008 16:37:00 +0200tomoyo4@walla.com (ילדת_התותים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32580&blogcode=9319174http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=32580&blog=9319174