לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חופשי זה לגמריי לבד.


"ואיך זה שחשוך כאן אם כולנו כוכבים?"

כינוי:  יהל

בת: 37





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2006

פא'ק.. ככה הרגשתי לפני שנה..


להרגיש רע כל הזמן,

להרגיש רחמים עצמיים

דיכאון עמוק.

חוסר חיים. חוסר מימוש. חוסר אהבה. חוסר תקווה. חוסר. מילת מפתח

למה אני כלואה בתוך חסרים עצמיים..

למה אני כל כך מרגישה דיכאון עמוק.

חייבת חופש.

אני לא יכולה עוד.

אם רק היה לי תאומץ להתאבד.

ואולי זאת רק התקופה והגשם שמכניס עוד קצת דיכאון לאויר.

כל החיים הם אשליה

ומזה משנה מה יהיה איך ניהיה מה נעשה

אם גם ככה נמות בסוף.

ואי אפשר לדעת מתי נמות

דיכאון זה דבר רע.

ואיך נפטרים ממנו? זה חזק ממני.

אני חייבת פסכולוג, פסכאטר, או סתם מישהו במצב שלי

שנשב ונרחם על עצמנו

או שסתם נזדהה לנו ביחד

מעשים נוראיים

בחיים אל תעשו משהו שאתם לא בטוחים בו

בחיים שלכם

אחר כך זה ירדוף אותכם.

ירדוף כל כך שתהרסו לכם את החיים בשניה.

כמו שקרה לי

חוסר מחשבה

גרירה קטנה

טיפשות!

פתוי.

ככה הרסתי לעצמי את החיים

אני לא רוצה לחזור על טעיות

אבל אני רוצה לצאת מזה

כמו שהיא יצאה מזה

ולא מגיע לי להיות כלואה בתוך עצמי כמו עכשיו

רוצה את התמימות שלי חזרה

בבקשה!
אני יעשה הכל בשביל להחזיר אותה

חייבת להוריד פרופיל דחוף

חייבת לשכוח

ללכת לישון ולא לקום

נכתב על ידי יהל , 21/12/2006 18:30  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



5,328
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליהל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יהל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)