דווקא הרבה יותר נעים ונוח לעדכן בלילה ולא בבוקר. ככה גם יש לי יותר זמן פנוי, וגם כשאני כבר ניגשת למחשב אני יכולה לסכם את היום בבהירות. עד כמה שהתנאים מאפשרים (חשיש עפיצות ועוד).

אז הייתי היום במשרדים,קיבלתי מחמאה ודי שיניתי את דעתי על העורכת, שזה לא קל, יו נואו, אגו וכאלה. אבל ניחא, כמה אפשר להתעצבן? וחוץ מזה, היינו מאוד פרודוקטיביות, וגם שתינו הרבה קפה. אז היה טוב. על הדרך קיבלתי גם פרוייקטון מהעורך השני, וגם הסתובבתי עם אוזניים של שרק, כפיצוי על אי התחפשותי בפורים. ישבנו בקפיטריה, שני העורכים ואני עם האוזניים, ושתינו קפה והיינו פרודוקטיבים, כשלפתע נכנסה מישהי ואמרה לי שפורים כבר עבר, איזו דקות אבחנה מצידה. אמרתי לה שלא תלעג על אוזני הירוקות חלילה, ושתהיה יותר סבלנית כלפי השונה. היא צחקה והלכה, ואז הם אמרו לי שזו המנכלי"ת.

חה חה!

ובדרך לתחנת אוטובוס דרסו אותי.

חה חה!

לא, זה באמת היה מצחיק, עברתי במעבר חציה, ובירוק, שזה כל כך נדיר מצידי שחבל שלא הצטלמתי. ואז, מרוב שהייתי מנומסת כלפי היקום, רכב אחד שחנה ליד המעבר דפק רוורס ועלה עלי.

חה חה!

הלכתי לקלל אותו בחלון, וגיליתי שהוא מאוד גדול, הנהג, לא החלון, אז ויתרתי, והוא נסע. רשמתי את המספר שלו ביד רועדת, ובחורה נחמדה בשם מיכל שראתה את הכול התנדבה להיות עדה. עכשיו כל מה שנשאר לי זה רק לגשת לתחנת משטרה ולהגיש תלונה.

אבל צר לי, אין לי זמן.

השינוי הוא לא שיש לי הרבה עבודה, כי זה מה שיש לי רוב הזמן, אלא שהפעם גם בא לי לעשות אותה, וזה, תסלחו לי, כל מה שהיה חסר לי. רק שמישהו ישאל מה שלומי. מישהו שעוד לא התלוננתי בפניו שאני שחוקה כמו מטבע של עשר אגורות, וגם עייפה, וגם משועממת, וגם חבר שלי בצרפת. אז כן, טוב, שווה לקטר לפעמים, במיוחד אם זה לאנשים הנכונים. העורכת למשל.

זה רק מזכיר לי איך פעם בצבא, לקראת סוף השירות, עדי ע. קשל"א זימן אותי למשרדו לשם דיווח רגיל על מצב הגיוסים, וכבדרך אגב שאל אותי מה שלומי. שאל, אז התחלתי לבכות ולדבר בשפה פיוטית. והוא מצידו, הוציא את ספר הקלישאות הגדול ממתחת לשולחן ואמר לי את כל מה שרציתי לשמוע. ועד היום זה מצחיק אותי, ששנה וחצי סתמתי ת'פה וכשסוף סוף פתחתי אותו זה היה מול עדי ע. קשל"א.

וחודשיים אחרי זה, היה מצחיק לשמוע את הקשל"א עצמו מנסה לשכנע אותי לחתום עוד קבע. כאילו לא הספיקו לו שנה וחצי של ניסיונות להכניס אותי לכלא על לא עוול בכפי. ברור שסירבתי, וגם החבאתי את הקלסר של הנפקדים במקום לא ידוע עד עצם היום הזה.

חה חה!

הרוזן ממונטה כריסטו זה אחלה סרט.

ואל תשאלו בכלל כמה דיסקים צרבתי היום. ספרתי 8.

וחה חה אחרון לסיום:

 מחר ג'ו חוזר.