http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527האושר מגיע במנות קטנות ומטופשותheCopyright 2026 הפופיקית ההיא. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527http://f.nanafiles.co.il/upload/32005/IsraBlog/31527/misc/1774820.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1831491<div align="right" dir="rtl">חשבתי די הרבה, אם לחזור לדפוס הישן שלי ולברוח לבלוג אחר,או להישאר כאן. אבל לא טוב לי להישאר כאן, יותר מידי פוסטים גדושי זיכרונות, ויותר מידי חששות שמישהו יקרא את מה שהוא לא אמור לקרוא, וכדומה. אני אוהבת נשימה חדשה, לפתוח דף חלק. כשהייתי קטנה וכתבתי יומנים, לעיתים נדירות הייתי מסיימת את המחברת עד הסוף. יש לי המון מחברות שהפסקתי אותן באמצע, כי הרגשתי צורך להמציא את עצמי מחדש. כן, גם בתור פספוסית בבית ספר יסודי היו לי מצב רוח משתנים. ועכשיו, ממש לא בא לי להתנגד לעצמי יותר מידי. אני חופשיה, וכאלה. אז תודה ולהתראות. מקווה שנהנתם, מצטערת אם איכזבתי. תהיו חזקים והחיים ממשיכים, כן? עוד יבואו לנו רק ימים טובים. שירה.</div>Thu, 26 May 2005 14:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (הפופיקית ההיא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1831491http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31527&blog=1831491http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1826331<div align="right" dir="rtl">נפרדנו אתמול. אז אני מניחה שזהו. וגלגלצ' הקדישו לי היום, על הבוקר, ספיישל פרידה - שינייד אוקונרעם "נוטינג קומפרס", אפרת גוש עם רגע עם עצמי, והשיר המטופש הזה - lonley, im so lonley. באמת תודה רבה. אין לי הרבה מה להגיד על זה, נגמר אז נגמר, קיבינימט. אני כועסת ועצובה ומאוכזבת והכול ביחד, אבל זה היה בלתי נמנע. אז אני אמשיך הלאה.</div>Wed, 25 May 2005 11:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (הפופיקית ההיא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1826331http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31527&blog=1826331http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1821467<div align="right" dir="rtl"> מכירים את אלו שנדבקים אליכם במעלית, בזמן שאתם מסדרים את השיער מול המראה, ואומרים : "את יפה מותק את יפה, תאמיני לי - אם אני אומר! אז את יפה". יש לו מזל שהוא יצא שניה אחרי זה, אחרת היו מוצאים את גופתו רק בעוד חמש שנים. אבל לא בגלל ההערה הדבילית הזו, אלא בגלל שדקה לפני, כשנכנסתי ללובי, שמעתי אותו מספר למאבטח איך כבש איזו כוסית ומעך את החבר שלה במכות. הו, נכון שזה נורא מרשים? כולי רטובה מהתרשמות.</div>Tue, 24 May 2005 11:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (הפופיקית ההיא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1821467http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31527&blog=1821467http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1820264<div align="right" dir="rtl"> ג'ו: im coming! אני: האח! ג'ו: hey! dad!</div>Mon, 23 May 2005 22:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (הפופיקית ההיא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1820264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31527&blog=1820264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1819464<div align="right" dir="rtl"> אמרתי לכם שדיאנה יודעת לשחק כדורגל, ולא האמנתם לי, נכון? אז הנה, מזל שעבדתי היום מהבית, וכך יצא לי לבלות איתה קצת זמן איכות ולצלם את הפלא. בוידיאו! ואפילו לקח לי רק כל היום להעלות את הקבצים, שזה כלום לעומת הפעמים הקודמות. ואף גיליתי כי תוכנת העריכה היעילה ביותר מסתתרת, מי היה מאמין - בתוך המצלמה עצמה. אז בבקשה, זה קצת איטי אז תחכו בסבלנות, ותחשבו על כמה הייתי צריכה לחכות בסבלנות כל היום, ואני לא טיפוס סבלני כלל. ועד שהסרטונים יעלו, אתם מוזמנים לשוטט בשאר הבלוג ולשזוף את עינכם. חלק ראשון ובו דיאנה מרביצה השלכת כדור בסטייל של שאראס (אין לי מושג מה אמרתי עכשיו) ולאחר מכן דעתה מוסחת על ידי שרוך נעל. חלק שני ובו דיאנה משחקת כדורגל ומזנקת בעקבות הכדור אל המסדרון החשוך (תאלצו לאמץ קצת את העיניים בחלק הזה) חלק שלישי ובו דיאנה משחקת כדורגל בנימוס חלק רביעי ובו דיאנה משחקת בהתלהבות במרפסת, ואף דופקת ביצוע משובח שקשה לראות אותו כי בדיוק עבר ענן או ציפור או משהו והשמש נעלמה. אבל לא נורא - העיניים שלכם כבר מאומצות מהחלק השני, לא? אני כל הזמן מתאפקת מלהגיד לה "כלבה טובה"</div>Mon, 23 May 2005 20:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (הפופיקית ההיא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1819464http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31527&blog=1819464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1816569<div align="right" dir="rtl">כבר הרבה זמן לא היה לנו "חדשות הברוריה", ולכן הגיע הזמן לעדכן. לא שיש משהו חדש פיזית, אבל זה עניין של אווירה. ובכלל - השבוע אני צריכה לקפוץ לאייס ולקנות ידיות לארון (כי שרוכים זה לא ידיות, כך טוען ג'ו, פפפ) ובאותה הזדמנות לחדש את מלאי העציצים. אז רגע לפני, הנה תמונת מצב של הצמחיה ועוד. על החלון בחדר אני מגדלת כבר חצי שנה עציץ אשד. בהתחלה חשבתי שזה סתם סוג של עשב, אבל פתאום גדלו בו פרחים. וזה חמוד! אני צריכה להוסיף עציצים על החלון. השלישי התייבש לי. השני גם צימח פרח. אין לי מושג מה זה בכלל, ג'ו קיבל זרעים מהעבודה, ברוח "זרעים של עשייה" וזה מה שיצא. נשבעת לכם שאפילו בקושי השקתי אותו. וזה עציץ על המדפים, שאין לי מושג מה הוא ומה הוא אמור להביע. אבל הוא מתפתח יפה. אולי אני אקנה עוד אחד בסגנון. זה לא קקטוס בכלל? זה האלמוגן היפה, כפי שצולם לפני חודשיים בערך. הפרחים האדומים בשילוב השקיעה של יום שישי תרמו לאווירה המרגיעה של ג'וינט ועיתוני סופשבוע במרפסת. אחד מהיתרונות הבולטים של הבית הזה. וזה האלמוגן כפי שהוא נראה היום. זה אומנם פחות רומנטי, אבל עדיין יפה. </div>Mon, 23 May 2005 10:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (הפופיקית ההיא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1816569http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31527&blog=1816569http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1816510<div align="right" dir="rtl">בנוסף להיותה מטופשת, דיאנה החתולה ידועה גם בכינוי "חתולת המעי", על שם יללתה הלא ברורה, שהיא מין וורסיה מתפנקת למיאו. מיעי! מיעי! היא צווחת אלי כשאני מגיעה הביתה מיעי! מיעי! היא מתחככת ברגליי בזמן שאני נמרחת על המיטה מיעי.. מיעי.. היא מיללת בעצב בזמן שאני מתקלחת וכמובן שאי אפשר להבין מה היא רוצה. מלטפים אותה, משחקים איתה, נותנים לה אוכל, והיא בהסטריה - מיעי! מיעי! מטופשת.</div>Mon, 23 May 2005 10:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (הפופיקית ההיא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1816510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31527&blog=1816510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1812903<div align="right" dir="rtl"> לכל מערכת יש דסק, שם יושבת הבחורה ששולחת פאקסים ופותחת את הדלת למי שאין תג לאותה בחורת-דסק, יש גם לטאות. הווה אומר - ארגז מלא בלטאות נטוויז'ן בכל מיני צבעים. זה דבר נחמד מאוד, כמעט כולם כאן אוספים, וגם ג'ו אוהב שאני מביאה לו, כי אז הוא יכול לזרוק אותן על יניב שעובד איתו. בכל מקרה, נורא רציתי להביא לג'ולטאה חדשה, אבל לא מצאתי בצבע שעוד אין לו. אז לקחתי ממישהו, אז הוא כעס, אז החזרתי לו. אז מישהו אחר הלך והביא מהדסק לטאה סגולה (!!) אז גנבתי לו אותה, אז הוא גנב לי את החזיר מאמסטרדם, והחביא אותו בשירותים. אז הלכתי לדסק וביקשתי לטאה, והבחורה שם עשתה לי פרצופים ובסוף הביאה לי אחת ירוקה וכבר לא התחשק לי להתווכח איתה כי היא נראתה לי אנטיפאטית, אז הלכתי לבחור ההוא אבל הוא לא מסכים להחזיר את החזיר תמורת לטאה ירוקה אלא רק סגולה או וורודה והוא גם צוחק עלי וקורא לי "החדשה". מה חדשה מה?? כבר שנתיים אני פה! רק שם, זאת אומרת - לא מהמערכת. מה עושים? מה עושים? נ.ב בנתיים החזיר משמש כדוגמן מחשבים לכתבת מחשבים שתפורסם במדור מחשבים. תדעו לכם. עידכון: הגיעה בחורה חדשה לדסק, משמרת ערב. בי</div>Sun, 22 May 2005 16:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (הפופיקית ההיא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1812903http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31527&blog=1812903http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1812346<div align="right" dir="rtl"> מה אגיד לכם, כבר הרבה זמן לא נהנתי מהאירווזיון, בערך מאז כיתה ג', שאז ראיתי אותו בפעם האחרונה. לא שלא ניסיתי לצפות בפיאסקו הזה במהלך השנים, אבל אף פעם לא הצלחתי למצוא אנשים שיחלקו איתי את החוויה. לשמחתי, השנה אני חולקת את חיי עם טושה, שאם היא היתה גבר היא היתה קווירית לחלוטין. הילדה פשוט חיית אירווזיונים, מכירה, כמעט בעל פה, את כל השירים שאי פעם זכו, זוכרת, משום מה, גם את אלו שהגיעו בקושי למקומות האחרונים, ובאופן כללי מגיעה לשיאים של התרוממות נפש בכל פעם שמעלים זיכרונות מאירווזיונים של שנים עברו.\ ליום הולדת אפילו קנינו לה במתנה את הספיישל DVD של כל השירים הישראלים שהשתתפו אי פעם באירווזיון, זאת אומרת – אני רציתי לקנות לה את זה, אבל בסוף קניתי לה קעקוע, אז אמרתי לנעה שתקנה לה, וכך היה (ג'ו: אם את קונה לה את הדיסק הזה תקנה לה גם אוזניות) . בקיצור, את הקדם ראינו ביחד, ונורא נהנינו, כי אין כמו לצחוק על מדינות מפגרות בצוותא. במיוחד על הפולנים עם הפולקה המפגרת שלהם, והלהקה הנוורגית דווקא היתה בסדר גמור, הייתי מעדיפה שהם יזכו – למה דווקא יוון? היתה להם כבר את האולימפידה! זה לא פייר.</div>Sun, 22 May 2005 14:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (הפופיקית ההיא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1812346http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31527&blog=1812346http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1809482<div align="right" dir="rtl"> אני הולכת לי בתל אביב לתומי, ראשי מלא במחשבות זוועה על מערכת היחסים המתפוררת שלנו ועל כמה שחם ודביק ואם עיגולי הזיעה תחת בית שחי כבר עברו את גבול הטעם הטוב,ואולי כדי שאעצור לשתות את הקפה הקר שלי בגן מאיר, שם יש צל וכלבים, כאשר לפתע מצאתי את עצמי מולשני מאבטחים חסונים ולבושים חלקית, שחסמו את דרכי לתוך הגן. הרמתי אתראשי מגופם החסון רק כדילהיתקל בשלט ענקהמודיע "שוק הפרחים של תל אביב".אמרתי וואלה, עוד לא התאוששתי מהביקור בהולנד, וכבר אני מקבלת תזכורת. שוקהפרחים של אמסטדם הוא לא יותר מעשרים דוכנים לאורך חציתעלה, מוכרים בו הרבה יותר מידיטוליפים מכל הסוגים( זאת אומרת - מעץ, ממשי, מפלסטיק, וגם אמיתים) וגם כל מיני צמחים אקזוטים כמו במבוק המזל וקקטושים בתוך בקבוקי זכוכית. בשוק הפרחים של ת"א, לעומת זאת, הקימוחמישים דוכנים וכמעט כולם מוכרים שני זרים בחמש עשרה שקל, מלבדאלו שמוכרים סנדלי עור הום מייד וצמידי חרוזים. החלק הנחמד באמת הוא, שהיו גם הופעות, שתי להקות - אחתג'זית והשניה ראפרית-מתלוננת, הנעימו את זמנן של המבקרים מאיזור הפרחים עד איזור מכירת הבירה, ומאחורי, כך שמתי לב, היו גם דוכני הפ</div>Sat, 21 May 2005 20:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (הפופיקית ההיא)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=31527&blogcode=1809482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=31527&blog=1809482