אני חשה שחתולתי מרגישה מוזנחת. כל היום אני לא בבית, וכשאני חוזרת אני בקושי מלטפת אותה דקה. מה לעשות שהיא דורשת כל כך הרבה, מסתובבת בבית ומיללת, או נשכבת על הרצפה בהול ומחכה שילטפו אותה בבטן. עוד לא הורדתי את המעיל וחלצתי נעליים, והיא כבר בצומי. טוב, בעיה שלה. שתלמד לשבת בחיקי כמו כל חתול רגיל.

נחמדה לי פתח תקווה, אתם יודעים? אני הולכת מהבית לעבודה -עשר דקות. מהעבודה לרוני - עשר דקות. מרוני הביתה - עשר דקות. ואם ג'ו היה בארץ, גם אליו הייתי מגיעה תוך עשר דקות. אבל ג'ו לא בארץ, ג'ו בצרפת. התקשר רק כדי להגיד לי שהוא עולה על מגדל אייפל, ואז נגמרה הקליטה. צרפתים אנטיפטים. אם כי היה משעשע לשמוע אותו אומר "אני מלקק לך את הלבן של העין" במבטא צרפתי כבד. נסו ותהנו.

ג'ו יודע לעשות מבטאים, וזה מצחיק אותי, כי הוא לא נראה כמו מישהו שיודע לעשות מבטאים. חוץ מצרפתי הוא נוהג לעשות לי גם את הגרוזיני מהמכולת (שושנה! איח ביד אום חג'דבי קורנפלקס - עשרים שקל!) (ביום שישי הכול עולה אצלהם 20 שקל) והכי מפחיד כשהוא עושה את אבא של נעה, יש לו גם קול מטריד וגם מבטא הונגרי כבד. כשאני ילדה רעה הוא (ג'ו) מאיים עלי שהוא יעשה לי את אבא של נעה ברגעים אינטימים. וזה תמיד עובד. נסו ותהנו.

המקלדת של טושה הכי מעצבנת בעולם. עוד לא ישבתי עליה דקה וכבר יש לי כאבי פרקים, וזה אחרי שאצלי כל היום אין לי שום דבר מלבד נמלים ברגל.

הייתי אצל רוני, לבחל"ה, סליחה, בעלה, היתה יום הולדת. בקטנה, בצנועה. עם אוזני המן ועוגיות צ'וקולד צ'יפס שהיא אפתה בעצמה. יש להם סלון חדש ומגניב וחדר שינה חדש ומגניב וכבר יצאה לה בטן קטנה. מדהים, רק לפני שבועיים צילמתי אותה ולא היה לה כלום, סתם ביטנונת שנראתה יותר כמו תופעת גזים. פתאום היא נראית בהריון. אמאל'ה! זו רוני! אהההההה. הצחיק אותי כשאתמול נעה שאלה כבדרך אגב מה שלום רוני, ואני נזכרתי שלא סיפרתי לה שמדובר בתאומים. נעה הרימה את הראש מהסלולרי באיטיות ונעצה בי מבט המום לגמרי. "התחלה יפה"

כן, התחלה נהדרת.

לפני שנה פחות יום, הלכתי עם רוני לקנות בלונים ועטיפה יפה למתנה שהיא קנתה לבחל"ה. מצלמה דיגיטלית. אחר כך הלכנו למספרה, ואז ג'ו הגיע. ומאז הכול הסטוריה. מעצבן שדווקא באניברסרי שלנו הוא היה צריך לנסוע, אבל זהו חוק מרפי האלוהי. הוא לא נסע ב23, ולא ב15 ולא ב26. בדיוק ב-22. גאון המרפי הזה, אני אומרת לכם. חשב על הכול.

מרפי, אל תחשוב שניה, תעצום עיניים, אוקי?

~אמסטרדם באפריל~

אתה יכול לחזור.

הנסיעה הראשונה של ג'ו היתה לאתונה, ואז היה את המתח הזה, של הנסיעה הראשונה. השניה היתה לניגריה, ואז גם היה מתח, כי בכל זאת  - ניגריה. הנסיעה השלישית היא כבר עניין שבשגרה, ועוד צרפת, שזה כמו רחובות, רק עם אנטיפטים. בנסיעה הראשונה הייתי בלד במוקטעה, והקפתי את עצמי באנשים ודי.וי.די של 'חברים' כדי לא להשתגע. בנסיעה השנייה עברתי דירה, עכשיו אני סתם מנסה לא להתחרפן. יאללה, רק עוד 8 ימים טו גו.

אין לי שום דבר מעניין לדווח מלבד העובדה שמשעמם לי ואני עדיין לא עייפה כדי ללכת לישון. גם אין לי סמים כדי להתעייף, וגם לא אייסיק להתעסק בו. נשארו לי רק הבלוגים, ולקרוא שוב את הכתבה של עמיחי, כי הוא פשוט תותח וגם גאון כל מילה שלו בסלע. אין מה לעשות. נסו ותהנו.