Resurrection של בריאן מאי ירד בהצלחה, ועכשיו אני אשמע אותו כל היום ומייד.

אתם כאלו בורים, שאתם חושבים שקווין מתחילה ונגמרת בפרדי מרקיורי. כאילו, עם כל הכבוד (ויש הכי הרבה כבוד בעולם) אל לנו לשכוח שגם לבריאן היו כמה יציאות טובות ברגעי הסולו שלו, ולא, אני לא מתכוונת ל- too much love will kill you המקושקש.

(אם כי אני זוכרת את הקרנת הבכורה של הקליפ הזה וכמה שהתרגשנו וקיפצנו על השטיח) . Resurrection זה אחלה שיר שבעולם, וגם driven by you לא רע בכלל. בנתיים האלבום back to the light זוחל לי באימיול, ועכשיו נזכרתי שאני צריכה להוריד גם את the cross.

the cross זו הלהקה המלעונה של רוג'ר טיילור החתיך. הוא רצה לשחק קצת ברוק אנד רול, וזה מה שיצא. שירים מטופשים לגמרי, כמו shove it ועוד כמה יציאות לא ברורות, שאני צריכה להוריד את האלבום כדי להיזכר בהם. ומה שאתם לא יודעים זה, ששם מסתתרת הגרסה המקורית ל- heaven for everyone.  בחיי! צריך לשמוע כדי להאמין.

איזה באסה שפרדי מת, דיכאון. עוד לא המציאו זמר טוב כמותו. נראה אתכם מתווכחים איתי על זה.

ואם כל הפוסט הזה נראה לכם כסינית, זה סימן שלא הייתם חברים במועדון המעריצים של קווין, וגם לא היו לכם חברים במועדון המעריצים של קווין שבלבלו לכם את המוח.

אני הייתי חברה מספר 41. היה לי גם כרטיס.

בפורים של 1996 או 1995, ישבנו על המדרגות של בית האצ"ל בקינג ג'ורג, חבושים בכובעי ליצן מבד שכבר לא מוכרים היום לצערי, ושרנו שירי קווין א-קפלה. היו כמה זקנים שזרקו עלינו כסף, נשבעת לכם.

והיתה איזו שנה ששרצנו אצל נטע והתאפרנו כמו רוקרי גלאם חולי פרקינסון והתוצאה היתה שהפחדנו את השליח של הפיצה.

אני מוצפת נוסטלגיה בימים אלו. זוועה.

אם היו נותנים לי רק משאלה אחת, הייתי מבקשת לחזור להיות בת 16, אבל בשנת 2005. הייתי כותבת הכול בבלוג ולא שוכחת לעולם, כי ב1995 לא היו בלוגים, ובמקום זה שתינו אלכוהול, ועד היום אין לי מושג איך הגעתי לכאן.