טוב, הלכנו (טושה, נעה ואני) וקנינו תחפושות. נעה קנתה כנפיים של פיה סגולה, הגיוני. אם יש צבע שהוא נעה, זה סגול. ניחא. טושה קנתה אינדיאנית, כי ככה אמרו לה בעבודה. אם היו מעיזים להגיד לי בעבודה איך להתחפש, הייתי מייד גם מתפטרת וגם תובעת להם את הצורה. איזה מין דבר זה? אף פעם לא אמרו לי איך להתחפש, תמיד החלטתי בעצמי, גם כשלא היה לי מושג. היום טושה הסתכלה לי באלבום תמונות, ושאלה למה לעזאזל חיפשו אותי בגיל 4 לקאובוי. נאלצתי להודות שזה מה שרציתי. את מטורפת, היא אמרה, אני מגיל אפס לא התחפשתי לשום דבר שלא כלל נצנצים ואיפור. אני? אפילו כשהתחפשתי לאסתר המלכה לא שמתי איפור. בחיי, חבל שלא סרקתי את התמונה הזו, אני אעשה את זה מחר. רואים את כל בנות הגן לבושות כאסתר בת ישראל ומאופרות כז'נט בן חמו, ורק שירה הקטנה יושבת נטולת איפור ובוהה בנקודה לא ברורה. אם כי יכול מאוד להיות שסתם פזלתי.

החלטתי למה אני מתחפשת השנה. אני מתחפשת לנסיכת פיות היער, או פיית נסיכות היער, או יער הפיות הנסיכתי. אתם יודעים מה? לא אכפת לי. יש לי כתר, יש לי כנפיים, יש לי גלימה ויש לי שרביט. קושעלהאמא שלכם, יש לי תחפושת. מרוצים? טוב לכם? נחמד לכם?

אני שונאת את פורים. כל שנה אותו סיפור. כולם מתחפשים, כולם יפים, משקיעים או מגניבים, ורק אני נעל. לא יפה לא מקורית ולא מעניינת. אין לי מושג אפילו למה אני יוצאת מהבית. שנה אחת! שנה אחת היתה לי תחפושת מעניינת, היתה לי שמלת תחרה סקסית בטירוף, לבשתי אותה עם מכנסוני דפוק אותי וסטרפלס, והייתי מלאך מהגיהנום. באותה שנה הסתובבתי עם שיקו בתל אביב, הוא התחפש לשד חבל"ז. צבע את הפנים באדום, והשאיל ממני את המכנס כל-הזמן השחור שלי. חילקנו ממתקים לילדים, ביקרנו אצל רותם, ואז הלכנו לאכול באורנה ואלה. ואז באה אלינו המלצרית ואמרה לנו "תתקשרו הביתה - היה פיגוע". יופי. ומאז לא היתה לי שום תחפושת מקורית.

זה מעצבן אותי, אני תמיד מרגישה רע כשאני נמצאת בסביבת אנשים שמחופשים יותר יפה ממני, ומין הסתם הם יהיו מחופשים יותר יפה ממני, כי עד עכשיו אין לי מושג למה אני מתחפשת. אני מתאפרת ומורחת על עצמי נצנצים כאחת האדם, וכשאני מגיע לאיזור המוני בא לי לסור הצידה ולבכות. וזה גם קרה.

שונאת את פורים, שונאת. הלוואי שיכולתי לאהוב אותו, אבל אני יותר מידי מפחדת ממנו.

עכשיו נשאלת השאלה - מה אני אעשה בסופשבוע של החג?

חבר שלי בצרפת, מרד.

נעה הולכת למסיבת מונסון (הכנס אנחה כאן) טושה מוזמנת לשתי מסיבות  - או של הומואים, בחסות רוי, או של מישהי מהעבודה שלה.

ורק אני אשב לי בבית, לראשי כתר ולרגליי מגפיים כתומות, נצנצים פזורים ודם מוורידי נשפך לכל עבר.

חבל, ממש חבל. דווקא הכתר שקניתי נורא חמוד.

(מישהו רוצה להזמין אותי לאנשהוא, אולי? אני שואלת ברצינות.)