תגידו מה שתגידו, יש מלא תיירים בארץ, וכולם אירים. לא יודעת למה הם באו או מה יש להם לחפש כאן, אבל שיהיו בריאים, הם אנשים נחמדים מאוד. מעריכים את הצבע הירוק ומחלקים גינס בחינם. זה כבוד בשבילי לכבד אותם ולחלוק איתם את יום חגם.

בסיבוב הראשון שלי מול הפאב האירי אתמול, השעה היתה תשע וכניסה הוסתרה על ידי עשרות אנשים לובשי ירוק ולוגמי בירה. ידעתי שיהיה צפוף, אבל קיוויתי שזה יגיע רק בשלב יותר מאוחר. ג'ו ואני ניסינו להידחק בין הקהל הצוהל כדי ללגום קצת מהשיכר השחור שחור הזה, אבל לא מצאנו את הבר. רק אחרי שעשינו בפנים סיבוב שלם ויצאנו החוצה, זיהינו עמדת בר לשעת חירום על המדרכה בחוץ. קנינו שתי בירות, קיבלנו כרטיסיה, ושמחים ועליזים הלכנו מייד למקום אחר. חגיגה חגיגה, אבל מתנו מרעב, ובסוף יום עבודה לא התאים לנו לעמוד על המדרכה כמו הומלסים, רק בלבוש חגיגי. אז הלכנו למייקס פלייס.

21:00 במולי בלומס. עדיין רואים מדרכה

פעם ראשונה שאני שם, ורק כשהתיישבנו נזכרתי למה התחמקתי מהחניכה עד היום - הופעות חיות. אני לא חושבת שזה מנומס לאכול מול להקה מנגנת, כמו שאני חושבת שזה לא מנומס לנגן מול אנשים שאוכלים. מה גם שהשולחן הריק היחיד היה מול הבמה, מעניין למה. אבל רק כדי שלא תהיו במתח בנושא הזה (ותשמרו אותו לנושאים אחרים) אגלה לכם שעד שההופעה (הנוראית) התחילה, כבר היינו בשלב החשבון וההתקפלות, וכך ניצלנו.

דווקא אחלה בחלה של מקום, מייקס פלייס. אכלנו האמבורגר גדול ונהנינו ממוזיקה טובה ואנשים נחמדים סביבנו. פיה שחורה נכנסה בשלב מסויים וחילקה לכולם כובעים, ואין מראה שמחמם את השלפוחית יותר מחבורת שיכורים בכובעים גדולים מידי, דופקים פוזות למצלמה ומנסים לצעוק למלצרית משפטי פתיחה שנונים במבטא אירי. אפילו החננות המיובשים מהשולחן ממול לקחו חלק בשמחת החג, ולגמו את הקולה והמים שלהם בשתיקה רועמת כשלרושם כובע אירי ייחודי, מייד אין ציינה. היו שם גם כמה ניגרים שהזמינו סבב שוטים צבעוניים אחת לחמש דקות, ובל נשכח את הלהקה. זה לא שעזבנו בגללה, אלא בגלל שג'ו היה פשוט מוכרח להשיג חולצת גינס, אחרת אוי ואבוי וכולי.

השולחן של החננות

השולחן של השיכורים

השולחן שלנו

(לא היתה שום דרך לגרום לתמונה הזו להיות מחמיאה, אז טישטשתי)

אז חזרנו למולי בלומס, שם מחלקים חולצה חינם על כל 4 בירה, ושני כירטוסים בכרטיסיה כבר היו לנו.

כשהגענו למולי, בסבב השני, השעה היתה (בסך הכול) אחת עשרה בלילה. החוגגים הספיקו בנתיים להתרבות ולפלוש לכביש ולמדרכה ממול. כל הרחוב נצבע בצברים דור שלישי הלבושים בירוק וקוראים "אהוי" מידי פעם, לא ברור בדיוק למה. לקח לנו רבע שעה להגיע לבר, ואז התברר שבוודאי נגמרו החולצות.  אל דאגה, עברנו מייד לבר השני, זה עם התור של החצי שעה.

23:00 במולי בלומס. היתה מדרכה?

רציתי נורא לפגוש את החצילה, ששום חג אירי לא שווה יציאה מהבית אם היא לא באה. אבל על מי אני עובדת? לא היתה אפשרות להבדיל בין גוש צואה לשרפרף, היו שם יותר אנשים מבכל פתח תקווה, ואת החצילה עצמה לא ראיתי מעולם. כך שלא נותר לי אלא ללכת לעמוד בפינת הרחוב ולהידחף הלוך ושוב על ידי המאבטח.

מאותה פינה היתה לי דווקא נקודת תצפית על מסלולו של ג'ו לעבר הבר, וגם על האנשים שעמדו מסביב לאנשים שעמדו בתור וביקשו מהם לקנות בירה אחת גם בשבילהם. אחת מהסובבים האלו עמדה מאחורי הברמן וצעקה לאיזה בן אחד שיבוא, או יילך, או ירים יד כדי שהיא תדע איפה הוא. פתאום, לא יודעת למה, אחזה בי תחושה קשה שאני חייבת לצעוק חצילה. מייד עשיתי את זה, ולהפתעתי היא הסתובבה. זה היה רגע מאוד קסום, הרי איך יכולתי לנחש, שמכל האנשים פה דווקא הגמדונת עם המיני דמוי דגל אירלנד והגרביים המפוספסות ירוק היא החצילה הידועה? באמת תעלומה. צרחנו והתחבקנו ברוח ה'מאמי', ואפילו זכינו שידחפו לנו לידיים את העותק הראשון של מגזין 'מותק', במסגרת 'מבצע ההחדרה' שלהם (נשבעת לכם, ככה כתוב). עיינתי בו בשירותים ובתגובה הם נעלבו. אבל זה לא קשור. מה שכן קשור זה, שכמה שאהבתי את החצילה מהבלוג, עוד יותר התאהבתי בה כשראיתי אותה באמת. אם אני לא טועה, גילי גולדפיש כינתה אותה פעם 'חביקה', ואכן כן. אחרי שהיא הלכה ג'ו אמר שהיא חציל מאוד חמוד, וגם אני חציל חמוד מאוד, אבל אז בכיתי, כי בעולם האמיתי אני הכי לא אוהבת חצילים בכלל.

החצילה, בגלגול הקודם היא היתה מאכל אירי מסורתי

(כפרה, זה בסדר מצידך? כי אני יכולה לעשות עלייך עיגול טישטוש כמו בשב"כ)

ובכלל, כשג'ו הופיע עם הבירה המיוחלת והחולצה, ומייד זינקתי עליו והראתי לו את החצילה, הסתבר שהם מכירים, מלפני רבע שעה. זאת אומרת, לרגע קסום אחד ביקום, הם עמדו אחד ליד השניה בתור, ופיתחו שיחה קצרה על המילה 'סֻחְלֶה', חיי שפמי, זה באמת מה שקרה. והחשבנו את עצמנו מאוד ברי מזל באותו ערב - חם חנינו קרוב, גם עשינו חיים, גם פגשתי חצילה, וגם חזרנו עם חולצה, שני כובעים ו8 כוסות בירה בקיבתנו (3\5). אין ספק שזה היה ערב מוצלח. האירים האלו בהחלט יודעים לעשות לבחורה זמן טוב.

עוד קצת תמונות (אבל ממש קצת):

הם היו חמודים!

היא היתה קצת מתלהבת, אבל ניתן לה קרדיט

ניסיון נואש לצלם את הבחוץ של הפאב מבפנים.

 טוב, למען האמת זה כל התמונות שיש לי. ניסיתי לצלם בחשיפה של 400 ISO (אין לי מושג מה אמרתי עכשיו) וזה לא עלה כל כך טוב. ניחא.