באמת כבר הרבה זמן לא כתבתי על הארנבת, אז אתם בטח תוהים - מה עם הארנבת? אני בטוחה שאכפת לכם מהארנבת, למרות שחלקכם לא מבדילים בין סברס החתול לקרלוס החתול,(סברס=אפור ומעיך, קרלוס=לא אפור ועצבני) שזו כבר סתם בושה וחרפה. אבל ניחא.

ובכן, לארנבת שלום, מאז המעבר היא מאוכסנת בחצי חדר אצל אמא שלי בבית, ואם לא שוכחים להאכיל אותה אז היא רגועה. לפעמים אני שמה לה משהו לכרסם, כמו גזר, עציץ מפלסטיק, או ספר (היא הכי אוהבת את "מבוא לפסיכולוגיה", אבל מראה משיכה גם למילון למילים לועזיות), ואם אני מרחמת עליה ממש, אני מוציאה אותה מהכלוב ונותנת לה להסתובב בבית, אבל רק כשאמא שלי איננה, כמובן, כי אמא שלי נגעלת.

אז היום למשל הרשתי לה להסתובב בבית עוד בשעות הצהריים המוקדמות, ובנתיים ניקיתי לה את הכלוב ושמתי לה מים טריים וספר חדש וכו'. החתול שלי, קרלוס (הזה מהפוסט למטה) אינו רואה בעין יפה את הארנבת. בעוד שסברס היה מתעלם ממנה בהפגנתיות (גם כשהיא היתה מרחרחת לו את האוזניים או מלקקת לו את האף הוא היה עושה את עצמו עסוק במשהו אחר), קרלוס אינו פראייר והוא דואג להפגין פוזה של צייד מסוקס וקשוח.

עד לפני דקה, למשל, הוא עמד על הספה ועקב אחרי הארנבת המתרוצצת בסלון בעיניים קרועות לרווחה. בכל פעם שהיא התקרבה ולו במעט לרדיוס הספה, קרלוס נדרך כולו והחל מטלטל את זנבו בעצבנות. הארנבת שינתה כיוון, רגע אחד של חוסר תשומת לב והופ! היא עם הגב לספה. קרלוס מנצל את ההזדמנות, ומבצע זינוק אלכסוני אל הארנבת. הארנבת, מצידה, חשה במשב רוח פתאומי מאחוריה, ומבצעת את זינוק חופזי אל מתחת לשידת הטלוויזיה. קרלוס נבהל מהתפנית בעלילה, ובורח לכיוון השני, להלן המקלחת.

ואז היה שקט לאיזה רבע שעה ועכשיו אני שומעת את הארנבת מכרסמת משהו אי שם ברחבי הבית, ואילו החתול דילג על שלב הצייד ופנה ישירות לאוכל.

סוף.