Feeling Blue

אחרי מות החיים האינטרנטים שלי....

היום.

אין לי חיים וירטואליים.

אין לי חיי משפחה.

אין לי חיי חברה.

אין לי חיי אהבה.

נשאר רק הצבא. וגם שם המצב לא משהו.

לפחות יש לי מה לאכול וללבוש ואין לי מינוס בבנק.

אבל מה זה עוזר לי?

כשאבא שלי נוסע לחו"ל עם חברה שלו למשך 3 שבועות ולא מתקשר אליי אפילו פעם אחת, לשאול מה שלומי, או להגיד לי מה איתו וכדי להתעדכן אני שואלת אנשים אחרים.

כשבימי שישי באופן קבוע אני לא עושה כלום, כי כולם עסוקים בדברים אחרים.

כשאין לי אף אחד שיחבק אותי ויגיד שהוא אוהב.

נשאר רק העצב שמחרסם אותי מבפנים.

חיים ללא רוח חיים, לא שווים כלום.

נו, רק בצבא מטומטם כמו שלנו, נותנים לבן אדם כמוני לנהל נשקייה.