The enemy of your enemy is your friend

עלה זהוב נחת על עורפך,
מכתים את הדם שמכסה את גופך,
זה לא העלה הראשון שנשר עליך,
ומי כמוך יודעת איך בדממה, בחושך
להאזין לשיר באוזנך באוזנך.

השמש זורחת, היא בשיאה.
את קרניה משלחת לעברך מבעד לשממה,
את כל כך רוצה לקום,
אבל את יודעת שאת לא יכולה.
ובעצם, זה לא שאת לא יכולה,
זה פשוט שאין לך סיבה,
וגם אם הייתה, היה זה משנה דבר מה?
הרי תמיד תישארי ילדה קטנה, רעה.
לא מוותרת, לא סולחת.
נשארת תקועה, תמיד מקופחת,
אף פעם לא מרוצה.

אולי זה בעצם טוב,
את יודעת?