<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>PinK SonG</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 The Dark Lion. All Rights Reserved.</copyright><image><title>PinK SonG</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741</link><url></url></image><item><title>ציסטת כוס? WTF?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=10644004</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לועזית: Bartholin&apos;s glands בלוטות קטנות הממוקמות באזור הערווה. 
תפקידן באשה אינו ידוע. 
בחיות הן מפרישות נוזל בעל ריח עז המעיד על ייחום. 
לעיתים צינורית הבלוטה נסתמת ונוצרת ציסטה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 17 Mar 2009 23:18:00 +0200</pubDate><author>todsr@walla.com (The Dark Lion)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=10644004</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300741&amp;blog=10644004</comments></item><item><title>קחי לך זמן: יציאת חירום</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=10364112</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;



לא להאמין...
פשוט לא להאמין.
איזה ילדה קטנה ופטתית הייתי פעם.
הייתי בת 16 שפתחתי את הבלוג :)
וגם הוא היה השני אחרישנתיים של בלוג קודם לו.
לא להאמין כמה עברתי.
לא להאמין כמה הזוי זה לקרא מה כתבתי.
לא להאמין שעכשיו אני בת 18...

לא להאמין כמה השתנה.
איזו תמימות.
איזה חרא חשבתי שהיה לי לעומת עכשיו :)
מה שימח אותי אז לעומת היום.
לא להאמין.

קשה לי לקבל את זה. הייתי חוזרת לגיל הזה בלי לחשוב פעמים.
בלי לחשוב פעמיים.

כל מיני מחשבות רצות לי בראש. אני אפילו לא עוקבת.
פעם הבלוג שלי היה מינימום 100-200 תגובות.
היום איפה?
רק אלה שאכפת להם :)

פעם... פעם אהבתי אנשים שהיום אני כבר לא זוכרת את איך קוראים להם.
&lt;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 01 Jan 2009 03:10:00 +0200</pubDate><author>todsr@walla.com (The Dark Lion)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=10364112</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300741&amp;blog=10364112</comments></item><item><title>תם השרב הגדול</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=10205537</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שלל השרב - מאיר אריאל

תם השרב הגדולהשמש רד לים הכחולורוח חרישית מרגיעהפנים וצוואר נחיריים ודם.שני ציירים על החוףרואים לאור היום את הסוףולהקת שחפים כמראהשביס אפרפר כלטיפה על הים.היא לא יודעת כמה תוכל למשוךהיא לא יודעת כמה תוכל לנשוךוכבר חשבה לברוח מכאןזה לא עניין רק שאין לה לאן.והיא נרדמת בהקיץעם הגב לים עם הראש לשםולא אכפת שכבר יבואכך עליה יעבור עם הגב ליםעם הראש לשם.אור החשמל מדגדגואת החושך זה מענגואנשים יוצאים לחפשמקרה שיקרהאם אפשר במקרה.
שני ציירים על הברעוד לא מאמינים שנגמרושביס הרקדנית מרחףעל בטן גליה ולא במקרה.ובשדרות הרעד עובר גוברבחצרות הפחד נובר צוברפתאום היא מתרגשת נוראסף מאורע זה יקרה זה קרה.העיר נפתחת לפניועם הגב לים עם הראש לשםלא נלחמת לעצורלא אכפת לה כבר לגמורעם הגב לים עם הראש לשם.והיא נפתחת לפניועם הגב לים עם הראש לשםיאהבוה צייריםיציירוה שיכוריםעם הגב לים עם הראש לשם.תם השרב הגדול...
____________________________________________

http://www.youtube.com/watch?v=eaLA6P2-Jlc&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 22 Nov 2008 19:55:00 +0200</pubDate><author>todsr@walla.com (The Dark Lion)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=10205537</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300741&amp;blog=10205537</comments></item><item><title>בדיוק שחשבתם שהכל נגמר, תנחשו מי חזר(ה)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=10145884</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כן כן חברה, חשבתם שאני נעלמתי לי, לא יודעים איפה אני וזה...
כולה טסה לבולגריה הבחורה ופה ושם וזה.
אז ככה - קצת עידכון קצרצר בנקודותעל מה שעבר עלי בשלושת החודשים האחרונים שבהם לא הייתי פה:

1. דחיתי את הצבא בכ-9 חודשים.
2. נכנסתי למכינה קדם צבאית בקיבוץ בית גוברין, ליד קרית גת.
3. יכול להיות שאיבדתי את התפקיד הנחשק במודיעין.
4. רבתי איתו, לא דיברנו חודש, ועכשיו, כשסוף סוף אנחנו כן מדברים - הוא טס לשלוש שנים.
5. גמרתי קשר עם מוצצת הדם.
6. למדתי על עצמי המון.
7. (בזכות המכינה) התחלתי להתמודד עם עצמי. לא כזה פשוט, אבל לא בלתי אפשרי.

8. הכי יפה בכל סיפור המכינה - התחלתי להכיר את עצמי וגיליתי שאני מסוגלת לעשות הרבה דברים. 
הרבה דברים שלא היה לי מושג שאיי פעם אני אעשה.
זה לא תיכון שאתה רואה אנשים חצי יום ואז אתה סבבה, עם האנשים שם אתה חיי 24 7 ורואה בית רק בסופ&quot;ש.
עם כל החרא שיש שם, וכל האינטנסיביות וכל העצבים, והכעסים, והצחוקים, והעצבונות, והירידות, והעליות, 
והשיעורים, והההברזות, הפרוייקטים, והסתם לשבת בחוץ עם החברה או לנוח במיטה אחרי יום חקלאי מעייף.
ולא האמנתי שאני מסוגל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 08 Nov 2008 12:57:00 +0200</pubDate><author>todsr@walla.com (The Dark Lion)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=10145884</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300741&amp;blog=10145884</comments></item><item><title>עוד מעט בולגריה :)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=9721755</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אין בי שומרצון לייגע אתכם, אנשים יקרים, בנוגע לחיים שלי. בעיקר כי הפאן הזה של הבלוגים מוצא עד תום, אם לא יותר.לעומת זאת, אני דווקא כן רוצה לשתף אותכם בכמה מסקנות שהגעתי אליהן, כמו למשל שלסיים תיכון זה דבר... מצד אחד כל כך טוב, מצד שני כל כך בלתי נתפס. לא רק כי זה עצוב, ומתגעגעים, וזו המסגרת שמתנפצת... אלא בגלל שכולם משתנים לך בין האצבעות, וקצת קשה לדעת איך מגיבים לזה. אני רוצה התחלה חדשה,אז סיימתי את כל הקשרים הלא רצויים שלי... או לפחות ככה אני יכולה לקרא להם. אני מפחדת להתגייס, זה נכון.

 יותר מזה, אני מפחת להיות &quot;בוגרת&quot;. אני לא מדברת על בגרות מנטאלית. זה כבר יש לי (בלי להשתחצן חלילה), אני מדברת על בגרות טכנית. על לדאוג לתחת של עצמך כי אמא לא תדאג לך יותר. לא כי היא לא רוצה, כי היא לא יכולה.
כי זה צבא.

 עוד שלושה ימים אני חוגגת 18, סוף סוף, וההרגשה שלי היא שלא מציתי לחלוטין את שלושת השנים כפי שהייתי צריכה, או לפחות כפי שאני חושבת שהייתי צריכה. הרי... עשיתי לא מעט. אבל לא מספיק. בדיעווד, אני לא יודעת אם הייתי יכולה לנהל את החיים שלי טוב יותר, אבל הבטחתי לא לייגע אתכם בזה :)

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 09 Aug 2008 21:46:00 +0200</pubDate><author>todsr@walla.com (The Dark Lion)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=9721755</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300741&amp;blog=9721755</comments></item><item><title>שנים חסומות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=9551037</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
איתו אני רק כשהוא לא בצבא.

הוא מפחיד אותי.

הוא בוכה עלההפרש. 

הוא אוהב אותי.

הוא לא יודע מה הוא רוצה ממני.

הוא נזכר פתאום שהוא יצא חרא.

הוא מקבל עלי מצבי רוח.

הוא לא מתייחס.

הוא שוכח. 

הבעיה היא שכל אחד מה- &quot;הוא&quot;מהם אני אוהבת.
וכל אחד מהם כל כך שונה מהאחר.
ומרוב שיש לי כל כך הרבה בחיים,
אני כבר לא יודעת מה נהיה איתי.

וזהה כבר לא עושה לי טוב. כל אחד מהם מוציא ממני יותר מידי.
אני באמת לא חושבת שאני עומדת בזה יותר.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 11 Jul 2008 04:39:00 +0200</pubDate><author>todsr@walla.com (The Dark Lion)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=9551037</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300741&amp;blog=9551037</comments></item><item><title>אחרי שלושה חודשים שלמים.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=9397097</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אכן, שלושה חודשים שלמים בהם ה&apos; יודע מה עבר אליי.
פאקינג שיט.

ושוב חזרתי לפה, לבלוגי האיפנטילי, שפעם היה מזהים ושופע תגובות, והיום הוא סתם עוד בלוג.
איך נפלו גיבורים, אה? 
מצאו חיים, זו התשובה.

בכל אופן, עכשיו שהחיים שלי מסובכים, יש לי שאלה קטנה אליכם:
מה לעזאזל אמור להביע חוש ההומור החולני של מר אלוהים?!
מה?
לא, באמת... מה?!

בכולופן - נשבר לי קצת הזין מבויזפליי. באמת.
בחורקעסים, יש לכם אינטילגנציה של נעל.
מה שעצוב זה, שאתם יודעים שיש לכם אינטיליגנציה של נעל.
אז... מה זה אומר? יש לכם אינטילגנציה של נעל אבל פוטנציאל לשיפור?

זה יותר דבילי מדבילי.

אבל מה שבאמת באמת עצוב הוא, שאנחנו (מין נקבה בעלות כוס) צריכות לאכול מהם ת&apos;זין.
אוו, תרתי משמע ;)
בטח נשמעתי עכשיו כמו ילדה בת 12.
נו טוב, הומור שרק ח&apos; יודעת להעריך :)

בכל מקרה, אני עם משחקי ה... &quot;שיואו אווואווו אני דו מינית&quot; וכל אלה?
קצת סיימתי. כלומר, אני לא חושבת שאי פעם הייתי דו מינית. 
זו רק מתיחת הגבולות הרגילה שלי.
מסתבר שאחרי הכל, כן...
אני ילדה של זין.

כוס זה נחמד, אבל לא מספיק :)
בקיצור נמרץ, לנסות&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 18 Jun 2008 19:16:00 +0200</pubDate><author>todsr@walla.com (The Dark Lion)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=9397097</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300741&amp;blog=9397097</comments></item><item><title>העדכון החודשי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=8845578</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אחרי שבחודש האחרון עברו וזרמו המןו מים בנהר,
אחותי גילתה שהקוסם מארך גוץ בא בכלל מארץ עוץ, ובנוסף, עוץ לי הוא בעצם מחובר לגוץ לי ולא לצוץ לי,
והתגלית המסעירה שלחנות &quot;ת&apos;ציצי פניצה&quot; יש כפל משמעות,
התקרבתי למישהי ממש, נפגעתי,
סלחתי, כעסתי, זרקתי את בויפרנד. יותר נכון שניים,
מצאתי את עצמי מאחורי הסיטיהול עם בחור שרציתי ממש ממש מזמן בשנים עברו כל כך רחוקות, שמי בכלל זוכר,
נכנסתי לקשר חדמיני, שוב, יצאתי ממנו ,תודה לאל, 
סיפרתי המןו דברים שלא צריך למי שלא צריך רק כי השלתי את עצמי שצריך,
צחקתי, בכיתי, רבתי עם אמא שלי, אבל לא אחד מהרגילים - קצת יותר מורכב,
נכשלתי בחצי מהמקצועות, בחצי הצלחתי מעל למצופה,
השלמתי עם בחורה שלא דיברתי איתה מעל לחצי שנה,
נפגשתי עם בחורה שלא ראיתי מעל לחצי שנה,
התחלתי לעבוד בכפר השעשועים, בדופלר ובקפה אנטיליגנטי,
עזבתי את הקפה.


קרה עוד כל כך הרבה...
המסקנה מכל זה, אי אל רוצה להישאר בבית.
אני לא יכולה.
לא מסוגלת.
אני מרגישה פה הבנאדם הכי דחוי ולא רצוי בעולם, וכבר נמאס לי להרגיש ככה.
אני לא יודעת כמה אני אוכל לספוג עד שאני אלך מכאן, אבל כבר יש לי ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 20 Mar 2008 14:26:00 +0200</pubDate><author>todsr@walla.com (The Dark Lion)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=8845578</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300741&amp;blog=8845578</comments></item><item><title>מסתבר שעדכון כל חודש וחצי זה לווא דווקא רע =]</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=8665340</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;באמת, לא הזיק לי לא להיות פה. 
תכלס ממש רציתי לעדכן, אבל מילא. אני לא אמורה להרגיש עם רע, לא? &amp;gt;_&amp;lt;&quot;
עמוס לי בחיים D:
וזה כיף D:

ממש ממש כיף D:

כן טוב :|
לא שזה מונע מפאקים לקרות. זה לא, זו הבעיה =]

וואוו, אני יושבת מול המסך וחושבת לעצמי, מה לעזאזל יש לי לחפש פה?
אין בבלוג הזה שומדבר חוצמכלום וחוסר תכלית שאני יכולה למצוא פה.
פשוט אין. הוא קיים רק בשביל ש... מה?
שיהיה לי בלוג?
למה בכלל אני כותבת את זה לכם, אין לי מושג, אבל זהו כוחו של הרגל. וזה לא כאילו יש לי פה איזשהם קוראים נאמנים,
כאלו שמקפידים לקרא כל פוסט ופוסט או כל שניים שיש לי סיבה לדווח על זה &amp;gt;_&amp;lt;&quot;

כמה מיותר, אה?
בכולופן, אני זזתי =], נדבר, או שאני אחזור לעדכן מתישהו.
ה&apos; יודע מתי...&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 19 Feb 2008 16:37:00 +0200</pubDate><author>todsr@walla.com (The Dark Lion)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=8665340</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300741&amp;blog=8665340</comments></item><item><title>1.1.2008, עלה זהב =]</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=8352819</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עלה זהוב נחת על עורפך,מכתים את הדם שמכסה את גופך,זה לא העלה הראשון שנשר עליך,ומי כמוך יודעת איך בדממה, בחושךלהאזין לשיר באוזנך באוזנך.השמש זורחת, היא בשיאה.את קרניה משלחת לעברך מבעד לשממה,את כל כך רוצה לקום, אבל את יודעת שאת לא יכולה.ובעצם, זה לא שאת לא יכולה,זה פשוט שאין לך סיבה,וגם אם הייתה, היה זה משנה דבר מה?הרי תמיד תישארי ילדה קטנה, רעה.לא מוותרת, לא סולחת. נשארת תקועה, תמיד מקופחת,אף פעם לא מרוצה.אולי זה בעצם טוב,את יודעת?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 04 Jan 2008 20:51:00 +0200</pubDate><author>todsr@walla.com (The Dark Lion)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=300741&amp;blogcode=8352819</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=300741&amp;blog=8352819</comments></item></channel></rss>