התלבטויותיו והתחבטויותיו של הומו דתי

לפני כמה שבועות אשתי נגשה אלי עם אולטימטום. היא איננה יכולה לחיות יותר עם הבגידות שלי. זה עושה לה רע (כמובן) והיא כל הזמן בדיכאון. אני צריך להחליט מה אני רוצה. או שאני מפסיק את היחסים המיניים עם גברים או שאנחנו מתגרשים.

אני לא אומר שהבחירה היתה קלה וזה לא בגלל שאני מעוניין לעזוב . אני מודה שבמשך זמן קצר השתעשעתי בפנטזיה של להתחיל חיים חדשים של יציאה מהארון ומציאת האביר על הסוס הלבן איתו אחיה באהבה ואושר לשארית חיי. אולם האמת היא שאני לא יכול לחשוב על חיים בלי אשתי, על חיים שבהם אני מגדל את הילדים שלי בשלט רחוק.

מה שלא היה לי קל הוא העובדה שאני לא ממש מאמין שאני מסוגל להפסיק להזדקק לגברים באופן פיזי. כפי שמי שקורא כאן יודע, החלטתי בעבר פעמים רבות שאני מפסיק את הקשר עם גברים – ומעולם לא הצלחתי לעמוד בכך. זו הסיבה שהבחירה היתה קשה. אני יודע בעצמי שכאשר אני לא נמצא בקשר עם גבר אני מדוכא, עצבני ולא רגוע.

ניסיתי לדבר עם אשתי שתסכים לקשר אחד יציב יותר (בניגוד לסטוצים שנהגתי עד עכשיו), גם עירבתי את הפסיכולוג שלי. אך אשתי מתעקשת ואני לא יכול לומר שאני לא מבין אותה.

הייתי צריך לחליט מה יותר חשוב לי. האהבה שלי אליה והמשפחה שלי, או הצורך שלי בגברים.

אני חושב שברור שבחרתי בה.