http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350בחור דתי (כבר לא) נשוי ונמשך לבנים. נשמע מסובך? זה באמת כך! בואו לקרוא מה עובר עלי...heCopyright 2019 הומו דתי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=12263961<div align="right" dir="rtl">עכשיו כשהגרושין כבר מאחורי, החלטתי לעבור לשלב הבא. לחפש זוגיות. אז אתמול יצאתי לדייט! בימי רווקותי, עוד לפני שהתחתנתי יצאתי לעשרות דייטים. אמנם לקח לאמא שלי זמן לשכנע אותי לצאת עם בנות - אבל אל תזלזלו בכוחה של אמא פולניה - בסוף היא הצליחה. ויצאתי איתן, על פני שלש שנים לפחות. הריטואל היה די קבוע. אמא שלי היתה מכירה לי מישהי דרך החברות שלה, היתה שיחה בטלפון (סבירה יותר או פחות) ואז הייתי יוצא לדייט. רוב הנסיונות הללו נגמרו אחרי הדייט הראשון - אני יכול לספור על יד אחת את הבחורות איתן המשכתי מעבר לזה. אמנם לא תמיד בגללי, לפעמים הן לא היו מעוניינות, אבל לרוב זה אני שהרגשתי ש'זה לא זה'. אבל אתמול היה משהו שונה שלא היה באף אחד מהדייטים מ"אז". נפגשנו על שפת ימה של תל-אביב, הבטנו על הים ודיברנו למשך כמעט שלש שעות, ראינו שקיעה נהדרת השיחה קלחה - בגדול היה נפלא. נהניתי מאד משיחה עם בחור אינטליגנט וחמוד. אבל מה שהיה שם, שלא חוויתי אף פעם בעבר היה - מתח מיני. אף פעם לא הבנתי את החברים שלי שהיו 'מתעסקים' עם החברות שלהם, חשבתי שהם לא מספיק דתיים. כי איזה בחור דתי טוב עושה דברים 'כאלו'? ח</div>Wed, 12 Jan 2011 09:10:00 +0200outcider1@gmail.com (הומו דתי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=12263961http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=295350&blog=12263961http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=12227634<div align="right" dir="rtl">זהו! שלשום זה נגמר. אמנם לא לגמרי, ועדיין יש דברים לדון בהם בבית המשפט - אבל בכל זאת. החל משלשום אנחנו גרושים. במשך תקופה ארוכה לא כתבתי כאן, משום שהדברים שכתבתי שימשו את אשתי להפצת שקרים בנוגע אלי - לשם השגת יתרונות בדיונים המשפטיים. אני מרשה לעצמי לכתוב את הפוסט הזה כי אני רוצה לקוות שהרוע שהתפרץ בחודשים האחרונים יכול עכשיו לגווע לאיטו. זה לא היה לי רגע שמח, זה היה לי עצוב. זו האשה שאהבתי כל כך הרבה שנים - האשה שאני עדיין אוהב. האשה שלמרות שכל כך לא רציתי שזה לא יקרה, לא מדברת איתי כבר חצי שנה. ברור לי עכשיו שהדברים היו צריכים להסתיים, אבל קיוויתי שהם לא יסתיימו כך. <p style="text-align: jus</div>Thu, 23 Dec 2010 18:58:00 +0200outcider1@gmail.com (הומו דתי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=12227634http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=295350&blog=12227634http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=12042983<div align="right" dir="rtl">כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע. לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע. לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל. כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל. בוא ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום. כולנו רוצים לתת רק מעטים יודעים איך. צריך ללמוד כעת שהאושר לא מחייך, שמה שניתן אי פעם לא ילקח לעולם. שיש לכל זה טעם, גם כשהטעם תם... בואי ואראה לך מקום שבו עוד מאיר אור יום. כולנו רוצים לאהוב, כולנו רוצים לשמוח. כדי שיהיה לנו טוב, שיהיה לנו כח. כמו שמש שזורחת... שתהיה לכולנו שנה של חסד. שנה של אהבה גדולה והמון הצלחות קטנות. </div>Thu, 16 Sep 2010 09:25:00 +0200outcider1@gmail.com (הומו דתי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=12042983http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=295350&blog=12042983http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=12038897<div align="right" dir="rtl">הם צעירים, הם סקסיים, הם אפלים, הם מסתוריים ותמיד הם יהיו מעוניינים בך. מה כבר יכול להיות רע עם רשימת תכונות כמו זו. אין ספק שערפדים הם הדבר של העשור האחרון. זה התחיל בתחילת העשור עם הסדרות של באפי ושל אנג'ל שהכניסו אותם לחיינו באבחת יתד ולקראת סוף העשור הם כבר כל כך נפוצים, שקשה למצוא מקום פנוי מהם. הם בטלויזיה (דם אמיתי, חצויה כו'), בספרות (ההסיטוריונית, יומני הערפד, דמדומים וכו'), בקולנוע (דמדומים, כמובן ועוד ועוד), באופנה, באינטרנט ובכל מקום שתסתכלו &ndash; תראו אותם. וכשמשהו מצליח, אפשר להיות בטוחים שעולם הפרסום יתפוס עליו טרמפ. פרסומות ערפדים היו כבר בעבר: ברובן הערפד נתפס כפי שהיה בספר ולאחריו בסרט דראקולה, ככזה שישן בארון מתים ומפחד משום: והנה עוד אחת: <!object,application/x-shockwave-flash,http://</div>Mon, 13 Sep 2010 20:39:00 +0200outcider1@gmail.com (הומו דתי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=12038897http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=295350&blog=12038897http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=11942379<div align="right" dir="rtl"> Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE <w:LsdException Locked="fa</div>Wed, 28 Jul 2010 10:53:00 +0200outcider1@gmail.com (הומו דתי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=11942379http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=295350&blog=11942379http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=11476644<div align="right" dir="rtl">כל כך הרבה קרה בחודש האחרון.הרבה מהדברים עדיין כואבים וקשה לי לכתוב עליהם...רק רציתי להראות אות חיים, ולומר לכולם שאני חי, ואפילו משתדל לחיות בסדר. אני עושה המון דברים בפעם הראשונה וזה מוזר, וזה כואב, וזה מרגש, וזה מעציב וזה משמח. ורציתי גם להודות לכל מי שכתב על התגובות. אתם אולי לא מרגישים את זה - אבל אתם באמת עוזרים.אני אשתדל לפרט יותר בהמשך.</div>Wed, 23 Dec 2009 16:19:00 +0200outcider1@gmail.com (הומו דתי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=11476644http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=295350&blog=11476644http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=11424686<div align="right" dir="rtl">מישהו שכח לסגור את הכלוב מישהו שכח את הדלת פתוחה הציפור הקטנה יכולה לעוף אבל מה זה קרה לה, היא לא בטוחה מה שם מחכה לה בעצם בחוץ אם תמצא מזונה או צמרת נוחה אם אורבת סכנות... ואימת הבדידות... וממה תתקיים, האם יש בכוחה?! מה זה חופש? מה עושים איתו?! יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה כי הרגל הוא הרגל, ותקוה היא תקוה הציפור הקטנה התרגלה לכלובה מישהו שכח לסגור את הכלוב מישהו שכח את הדלת פתוחה אולי גם אנחנו שכחנו לעוף בורחים מהאור אל חסות חשיכה ונוקפים הימים זמן כמו רוח נושב לפעמים זה עולה אבל מה זה חשוב לכל היותר מפרפר לו הלב וחוזר אל סיפור הציפור והכלוב מה זה חופש? מה עושים איתו?! יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה כי הרגל הוא הרגל, ותקוה היא תקוה הציפור הקטנה התרגלה לכלובה[שלום חנוך]</div>Mon, 30 Nov 2009 18:06:00 +0200outcider1@gmail.com (הומו דתי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=11424686http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=295350&blog=11424686http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=11360858<div align="right" dir="rtl">אני כמעט ולא יכול לנשום.אני חושש שאני הולך לקראת הדבר שהכי מפחיד אותי. שכל הזמן ניסיתי להמנע ממנו. אני מתהלך כמו זומבי, לא יכול לחשוב על שום דבר אחר. עושה את העבודה שלי בצורה מכנית. לא יכול להביא את עצמי לעשות דברים שדורשים מחשבה. אני מרגיש שאני הולך ליפול לתהום שחורה ועמוקה.אולי אני צריך מישהו שיגאל אותי מייסורי...יש מתנדבים?</div>Sun, 01 Nov 2009 21:20:00 +0200outcider1@gmail.com (הומו דתי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=11360858http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=295350&blog=11360858http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=11328610<div align="right" dir="rtl"> אני יושב מול המסך והדמעות זולגות לי מהעיניים, מערפלות לי את הראיה, גורמות לי שוב ושוב לטעיות הקלדה טפשיות. אני בוכה עליך – אני בוכה עלי. בכלל בזמן האחרון אני בוכה הרבה... אני צריך עכשיו מישהו לדבר איתו, לבכות לו על מר גורלי – ואני מרגיש שאין לי. אין מי שיבין אותי, שינחם אותי. אני כל כך רוצה להתקשר אליך, לדבר אתך, לשתף אותך בעצב שלי, כמו שעשיתי כל כך הרבה פעמים בחודשים האחרונים – ואני לא יכול. ואני יודע שהכל באשמתי. הכל בגללי. </fon</div>Sun, 18 Oct 2009 20:30:00 +0200outcider1@gmail.com (הומו דתי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=11328610http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=295350&blog=11328610http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=11320280<div align="right" dir="rtl"> לפני כמה שבועות אשתי נגשה אלי עם אולטימטום. היא איננה יכולה לחיות יותר עם הבגידות שלי. זה עושה לה רע (כמובן) והיא כל הזמן בדיכאון. אני צריך להחליט מה אני רוצה. או שאני מפסיק את היחסים המיניים עם גברים או שאנחנו מתגרשים. אני לא אומר שהבחירה היתה קלה וזה לא בגלל שאני מעוניין לעזוב . אני מודה שבמשך זמן קצר השתעשעתי בפנטזיה של להתחיל חיים חדשים של יציאה מהארון ומציאת האביר על הסוס הלבן איתו אחיה באהבה ואושר לשארית חיי. אולם האמת היא שאני לא יכול לחשוב על חיים בלי אשתי, על חיים שבהם אני מגדל את הילדים שלי בשלט רחוק. מה שלא היה לי קל הוא העובדה שאני לא ממש מאמין שאני מסוגל להפסיק להזדקק לגברים באופן פיזי<font face="Times New Roman, serif" size="3"</div>Thu, 15 Oct 2009 07:54:00 +0200outcider1@gmail.com (הומו דתי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=295350&blogcode=11320280http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=295350&blog=11320280