חרא ושטויות אחרות

ובנתיים אני אשב לי פה בוכה ואתחפש לי לחזקה,מספיק הוא סובל  אז הוא לא צריך לדאוג גם לי

אוי אם יש שם מישו למעלה אני מתחננת שזו אזעקת שווא..ואני לא מבקשת הרבה דברים בשביל עצמי אז טיפה התחשבות אם אפשר הפעם[

כאילו אחרי הכל אבא שלי הוא הדבר הכי קרוב אליי,הוא בנאדם כלכך טוב ואנחנו כלכך דומים,אני אוהבת אותו בצורה שאני לא יכולה לתאר [ואני לא נוטה להתקרב לאנשים..אפילו לא לאחותי התאומה למשל].

וזה רע לי שאני אוהבת אותו כלכך וקשורה אליו כלכך-אני מוצאת את עצמי בדיכאון כי אני מפחדת שיקרו דברים כמו איזה מטומטת.

והנה עכשיו אני יושבת פה בוכה ונחנקת בשקט שקט שלא ישמעו

ואפילו הראש לא מפסיק לדפוק מהמכה של אתמול.

 אני כלכך רוצה לדבר על זה עם מישהוא לפעמים-על המחשבות האלה שלי אבל ישלי הרגשה שילד בן20+- פשוט יחשוב שזה כבד מידיי וזה יעיק עליו..

ואם יצחקו על הרגשות האלהי?ואם יבינו שאני סה''כ אישיות חלשה?עוברים לי כ''כ הרבה דברים בראש ואני פשוט רוצה להתנתקץ

אני חושבת שאני צריכה לשתות הלילה..

אוי אלוהים היה לי שבוע מטריד וקשה..למה אני צריכה לחלות בדלקת ריאותת,לעבור תאונת מלגזה ולמות מדאגה ביומיים?

הולכים להיות שבועיים קשים ואני מתחננת בבקשה בבקשהה שאני אכתוב פה כשהבדיקות יגיעו שהכל טוב ושהוא בריא אוי אני פשוט יורדת על ברכיי

קח אותי אם אתה רוצה רק לא אותו.