אני בבולגריה - סבבה פה. חברתית הרבה יותר טוב לי מבארץ. זה מוזר מאוד, אבל זה כנראה כי לאנשים שמטיילים יש הרבה פנאי להכרויות.

רוב האנשים שיצא לי להתחבר אליהם מבוגרים ממני, זה לפעמים סבבה אבל לפעמים לא, כי גם ההסתכלות על החיים ממש שונה.

אנשים מתלהבים כשאני מספרת להם על הדרך שלי.

אבל האמת שאני מתחילה לפתח חששות. התחלתי לנהל דפי תקציב שבועיים - משהו שלא עשיתי אף פעם.

בישראל הייתי חיה בלי חשבון, נכנסת למינוסים ויוצאת מהם ונכנסת שוב, כי תמיד ולא משנה מה המשכורת בסוף החודש היתה נכנסת 

ולא היו לי דאגות של שכר דירה, תיקונים לבית, אוכל, שומדבר בעצם.

ופתאום כאן כל הדברים האלה מתחילים לקרות. צריך לחשב הוצאות מחיה, מגורים, טיסות - כל הדברים האלה שואבים לי תכסף בטירוף אבל.

אני אמורה לקבל סכום גדול של כספי פיצויים אבל אין לי מושג מתי.

ובנתיים אני די ממשיכה לעשות מה שמתחשק לי - אני מנסה לסיים את העבודות, יש ימים יותר פרודוקטיביים ויש כאלו שפחות. הסקדואל היומי שאני מנהלת מאוד מרגיע אותי. וגם לדעת שאני לרוב מקדימה את היעדים שהצבתי לעצמי (מסיימת לכתוב תת פרק בחצי יום ולא ביומיים כמו פעם)

לסוף אוקטובר סגרתי טיול אופנועי שטח של 4 ימים.

וגם הופעה של קנדריק למאר בבלגיה. כי למה לא? 

ואחכ חוזרת לשווייץ לעשות רה-ארגון לציוד שלי

כי אני חייבת לבלות את נובמבר במקום חם. לא בשווייץ ולא באירופה. אם באירופה אז רק טנריף - אבל לא יודעת עד כמה בא לי להיות שם חודש עם כל מיני דברים ששמעתי על האיים האלה.

אז ה2 יעדים העיקריים הם ברזיל (היעד העיקרי מבחינתי) או פיליפינים.

מטרתו של חודש נובמבר תהיה לגור על הים ולגלוש קיט כמה שעות ביום.

בשאר הזמן להבין במה אני הולכת לעבוד למען השם.

במה יכולה לעבוד מרחוק בחורה שהיתה 5 שנים בצה"ל היקר, 3 שנים עבדה ב@#$ (לא משנה איפה, משהו שקשור ל - - משהו בכיר, נו,), ויש לה תואר ראשון בפסיכולוגיה ובתכנית מצטיינים במדעי הרוח.

במה היא יכולה לעבוד מרחוק???? אין לי מושג עדיין.

כאילו - יש את הכתיבות תוכן שאני עושה ל2 אתרים שונים, זו עבודה קלה משעממת ומכניסה מעט מאוד כסף כי אני לא יכולה לעבוד המון שעות ביום עכשיו ותכלס גם לא רוצה.

אני צריכה למצוא עבודה נורמלית ויש לי כל מיני פרמטרים לזה אבל אני לא יודעת ממש עדיין לאן לכוון, לאן לירות.

כמו כן ההתלבטות לגבי התואר השני בעיצומה. לעבור לגור בהולנד שנה כדי לעשות שם את המאסטרז? ואחרכך מה? וזה לא נוגד את עיקרון הנוודות שמתגבש אצלי? ועוד כל מיני תהיות כאלה.

נורא מבולבלת בגדול. אבל גם שמחה כי אני פוגשת בבולגריה המון בנים - עדיין לא היה כלום עםאףחד, אבל זה גם כי הבנתי שהערך העצמי שלי גדל, הביטחון העצמי שלי, ובאמת שלא בא לי פה על אף בן, אבל אני תמיד נהנת ממבטים על הגוף שלי במיוחד כשהוא בבגד ים במעיינות חמים (מה שאתמול קרה עם זוג מכאן שהקפיץ אותי עם הרכב שלהם) - הבן זוג חרמן עלי בלי ספק, והם במערכת יחסים פתוחה או משהו, אבל פשוט לא בא לי עליו.

אז זו מחשבה נחמדה לחשוב אותה. שאני יכולה להיות עם מי שבא לי וכרגע לא בא לי. הוא יצטרך להיות ממש ממש ממש

ממש 

שווה פשוט.