את נמוכה ממני בראש, מחייכת חיוך קטן וביישני (הכריזמה שלך עכשיו בתחתונים) ואני מריח לך את השיער. תותים, או משהו מתוק בסגנון ואני לא מצליח באמת לקלוט את הארומה המדויקת כי זה אף פעם לא מספיק
מדויק.
חצי מהעולם תמיד עולה בלהבות כשאת שולפת לי אמיתות כמו סכינים מתוך האקורדים. אני לא מנסה להתמחק למרות ש
זה כנה מדי, ובאמת, אני מרגיש שמעולם לא
אמרתי את כל הדברים האלה, למרות שכבר שרתי אותם מליון פעמים, ואני יכול להגיד לך ש
sometimes i get this peculiar feeling of drowing, ואת רק תעקמי את האף ותגידי שאת באמת לא מבינה איך בחור כל כך יפה כמוני, וכל כך מוכשר כמוני, יכול להתמלא בכזאת עצבות. שימי לב, אני אסביר את זה מהר כדי לא להבריח אותך.
כל היופי שבעולם, וכל המוזות והכשרונות, והמלים הדהויות שנמרחו על מליארדי ג'ינסים של בני נוער שהם בדיוק כמוני, מתרכזים בנקודה אחת שרחוקה ממני אלפי שנות אור. הכוונה היא שמי לא למד לנגן בגיטרה, ומי לא צבע את השיער פעם, ומי לא הרגיש חרא וטוב וחרא וטוב? אני בסך הכל כמו כולם. אבל את, את זה משהו את. את כל כך יפה בצורה הנוחה ביותר.
בבוקסר ושיער מבולגן, בעיניים נפוחות ובקול צרוד. את תמיד נראת לי מדהימה ולא מפני שהשיער שלך בלונדיני, כי הוא לא,
אלא מפני הדבר הזה שאת מקרינה. כאילו שכל המהות שלך מתרכזת בריח הזה, שאני לא מצליח לזהות עד הסוף.
את מחייכת. את כנראה איכשהו מבינה ובסוף גם זורקת לי
"אתה יודע, אייל, אני יודעת שהבטחון העצמי שלי בתחתונים, וגם הלב שלי- בזמן שאני אומרת את המלים האלה, אבל נראה לי שאני אוהבת אותך יותר ממה שאתה באמת יכול לדמיין, ויותר ממה שבאמת נראה לך, ויותר מכל הדברים האלה מעורבבים ביחד."
ואז הורדנו את השוט הזה, והאלכוהול הוזרם לנו הישר ללב.
בבוקרהתעוררנו מחובקים, התחתונים שלה היו זרוקים איפשהו על הרצפה. קמתי בעדינות כדי לא להעיר אותה, הצצתי אל עבר התחתונים וראיתי שהבטחון העצמי שלה בכלל לא שם. חייכתי, הוא כנראה קצת עלה.
לסיום, את מבקשת שאגיד איזה משהו עליך. את תמיד נהנת לקרוא גיבוב מלים שכביכול אמור להרכיב את הרגעים שלנו ביחד. את לא מבינה שאי אפשר, באמת, כמה שלא ננסה, ובכלל מה זה שווה לחפש כשאני עכשיו במיטה שלי ואת בשלך, כבר לא מחובקים, רק מדברים בטלפון.
אני שותק, מחפש במוחי איך להכניס למלים את התחושה הזאת של כמה חם לי בפנים וכמה קר מבחוץ,
וכמה אני אוהב שיש לי את המקום על המיטה שלי אבל זה לא אותו הדבר בלעדיך,
כי לא שווה לישון על האלכסון כשאין במי להתקל,
"הייתי שמח אם היית יכולה לבוא לכאן עכשיו ואז לא הייתי ישן לבד."
"אתה אומר או שואל?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
