From Where You Are

"שברי את הטלויזיה ובואי נלך לישון 
כבר הרבה, הרבה זמן אני לא מצליח לחלום. 

יש לי אהבה, ים של אהבה, אפילו יש לי קצת כסף, 
אז מאיפה זה בא? מאיפה זה בא? מאיפה בא העצב? 
אתה אוהב את ה"פוזה" המלנכולית הזאת - את אומרת 
אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור, אתה לא יכול אחרת. 

לפעמים אני שונא את הכנות שלך, אבל נדמה לי שאת צודקת, 
אני מחפש ומוצא את זה, כנראה שאני לא יכול אחרת. 
פוצצי את הלווין שמשוטט שם מעל הוא לא שייך לשמיים, 
בואי נעשה ילד, בואי נאמץ, לא איכפת לי אם אחד או שניים."

ולחכות לך שבוע לפעמים נראה לי הפתרון האמיתי והטוב ולפעמים אני אומרת לעצמי - בשביל מה. הרי אתה תמיד תשא את הטייטל של ה"חבר הטוב" של נ' מהצבא. ונ' הזה. הורס לי כל תכנית אפשרית למרות שעברו פאקינג שנתיים. תשחרר ממני. מה הבעיה שלך?

ואיך שאתה הכנסת אותי לדכאון הזה אחרי תקופה כל כך מאושרת שלי, כל כך מלאה וגדושה ואמוציונלית (במובן החיובי). 

לפעמים אני לא מוצאת את עצמי בתוך כל זה, וגם למה בכלל אני ממשיכה לדוש בזה. אני גם מצטערת לעיתים על זה שנתתי לך לסובב אותי על האצבע הקטנה ושהאמנתי שהפעם אתה רציני ולא למדתי מהטעויות של לפני שנה שדאגת להוכיח שאתה סתם עוד בחור זבלי מצוי. 

מישהי מהמשפחה שלי בשיחה כנה מלב-אל-לב טענה שאני כנה מדי וגם נאיבית. נאיבית מדי. אולי מה שהוא רצה להשיג זה רק את הנשיקה הזאת. רק את הלהיות איתי. זמני. אבל לפחות תצא בן-אדם אם תבוא ותגיד את מה שיש לך על הלב ולא תתכחש לכלום. הלב שלך פעם בחוזקה ולרגע הרגשתי כאילו לא עברה שנה וכאילו הרגשות שלי אליך תמיד נשארו שם. ואיך שנשקת אותי. ואחר כך הנשיקות על המצח (שכנראה יש לי משהו איתן) או על הלחי.. וה"אני אוהב את השם שלי מתגלגל על הלשון שלך. זו הגיה מושלמת." וזה שיצאת יותר חננה ממני בכל כך הרבה נושאים שאני מפחדת לצאת בהם כל כך "אחת שיודעת". או העובדה שאמרת לי "אני מת לראות אותך יוצאת מהצבא על א' לא מהוצרים, זה בטח הכי יפה לך בעולם. מצד שני, הכל יפה לך." או "איך אפשר לעמוד בפני העיניים שלך? איך אני יכול להשאר אדיש?" ולפעמים אני שונאת את ה"וואנבי כנות" שלך וזה שאמרת כל כך הרבה דברים יפים והאמנתי שתהפוך את השבוע האחרון שלי לשנתיים הקרובות בתור אזרחית לשבוע הכי בלתי נשכח שיש. אבל שכחתי שאתה גבר.

ודווקא אני, זאת שנושאת בטייטל "עברה הרבה בחיים" בכל זאת נותנת לבנאדם אדיוט כמוך להשפיע. 

לוקח לי לסיים את זה בקלות. כי הפורקן הזה שאני חווה כבר כמה ימים שבא לידי ביטוי בהרבה בכי לא מוסבר.. כנראה שאני חייבת לשחרר ממך יותר. רציתי להגיב, רציתי לשלוח הודעה כשראיתי שאתה מחובר.. בסוף ויתרתי. אולי זה הדבר הבוגר לעשות אבל אני זקוקה להרבה הסברים אחרי שלוש פעמים שפשוט אכזבת. בגדול.