אולי זה מזג האוויר הסגרירי, ואולי זה רעש הקידוחים בבניין שלי שמשגע אותי, אבל מצב הרוח לא משהו היום. ובכלל, בימים האחרונים. אני לא בטוחה מה עובר עליי. על פני השטח נראה שהכל בסדר, אני עושה מה שאני צריכה לעשות, אבל משהו חסר. ולא יודעת להצביע על מה. מצאתי את עצמי שלשום בעבודה תוהה בשביל מה לעזאזל אני עושה את זה, את הכל. מה זה נותן בכלל. ולחשוב שככה ייראו החיים אחרי התיכון. הכי מפחיד זה חוסר המסגרת הזה, להיות תלוי בעצמך וביוזמה שלך, או בחוסר שלה.

כבר שבוע שאני מוצפת געגועים אליו, ואני לא בטוחה לאן לנווט אותם בשביל לא לגרום נזק. מחזיקה את עצמי מלהתקשר אליו ולדבר איתו. די, כמה אפשר. דיברתי איתו לפני איזה חודש, הוא אמר לא, ושם זה אמור היה להיגמר. אבל לאאא. אני לא מצליחה להשלים עם העובדה שזהו זה נגמר בינינו, שאין שום סיכוי. איפושהו יש בי תמיד את התקווה שאולי, אולי, מי יודע, אולי. ואסור, אני יודעת. אבל אני לא ממש מצליחה לשלוט בזה.

אוף. שתצא קצת שמש, ושיהיה קצת פחות עצוב ):

Why can't I see
what's in front of me

I see the doors that I can't open
adding locks from time to time
when it opens something blocks me
and I'm asking myself why
did I take the step I wanted
was it just a state of mind
I feel sorry for myself,
everytime I close my eyes

And I fall into a hole and I can't take no more

[ Infected Mushroom - In Front of Me ]