http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197It is all about balance.heCopyright 2026 Tangerina. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=8289116<div align="right" dir="rtl">הזמן טס, לא בטוחה אם בצורה חיובית או לא, אבל זה כבר לא משנה.דברים זזים, משתנים, לא נשארים כמו שהיו. שנה חדשה בפתח. לא הספקתי לשים לב מתי זאת הספיקה לעבור, אבל גם זה לא משנה כי היא הספיקה. ברגע זה קר לי בצורה לא נורמלית, ובכללי אני מחזיקה מעמד. </div>Thu, 27 Dec 2007 19:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tangerina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=8289116http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=282197&blog=8289116http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=8073285<div align="right" dir="rtl">במקרה נכנסתי היום לישרא, ופתאום קלטתי: וואו, כמה זמן לא כתבתי! נו, אז חודש חדש, דצמבר, יום האיידס חח, אז מגיע פוסט לרגל האירוע. אז מה קורה איתי בתקופה האחרונה? לא רק מישרא נעלמתי, אלא גם קצת מהחיים האמיתיים. אני עובדת הרבה, וזה פרודוקטיבי משהו מצידי. לפחות הזמן הזה שווה כסף. הלוואי וזמן שינה היה גם שווה כסף. אז אני בעיקר עובדת וישנה, כמו שהבנתם. התרופות כרגע סוחטות אותי מכל בחינה אפשרית, אני עייפה כרונית עם חום גוף מתחת לנורמה ואפיסת כוחות, אבל איכשהו אני מחזיקה מעמד בינתיים. ומה כבר יש לי לעשות חוץ מלהחזיק מעמד? בחודש-חודשיים האחרונים לא הייתה לי שום יציבות בעבודה, והגעתי למצב שפשוט ביקשתי מכתב פיטורין. אבל אנשים גדולים ועשירים ממני החליטו בכל זאת להשאיר אותי אצלם, ומאתמול יש לי גם את היציבות הזאת שחיפשתי. אני עובדת במקום שבחיים לא חשבתי שאעבוד בו. אני מוקפת מליון נשים במשך כל שעות העבודה שלי, נשים בכל הגילאים הצבעים והדתות. ואני שונאת נשים ולא מסתדרת איתן, אבל זה מה שיש. אז אני מנסה להעסיק את עצמי במשך השעות הרבות בעבודה, כותבת בעיקר לעצמי, לפעמים קוראת [ = העונש על זה הוא פיטורין</div>Sat, 01 Dec 2007 17:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tangerina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=8073285http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=282197&blog=8073285http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7864931<div align="right" dir="rtl">Ticking away the moments that make up a dull day You fritter and waste the hours in an offhand way Kicking around on a piece of ground in your home town Waiting for someone or something to show you the way Tired of lying in the sunshine Staying home to watch the rain And you are young and life is long And there is time to kill today And then one day you find Ten years have got behind you No one told you when to run You missed the starting gun And you run, and you run to catch up with the sun, but it's sinking Racing around to come up behind you again The sun is the same in a relative way, but you're older Shorter of breath and one day closer to death Every year is getting shorter Never seem to find the time Plans that either come to nought Or half a page of scribbled lines Hanging on in quiet desparation is the English way The time is gone The song is over Thought I'd something more to say [Pink Floyd - Time] </div>Thu, 08 Nov 2007 01:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tangerina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7864931http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=282197&blog=7864931http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7800780<div align="right" dir="rtl">אני מסתכלת על השעון, מחשבת כמה זמן פנוי נשאר לי עד העבודה. אה כן, עבודה.שלשום בבוקר נכנסנו בפעם הראשונה לחנות המזוהמת שהולכת להיות הבית החדש שלנו, אחרי שהחנות הקודמת באותו המתחם התמוטטה לה, פשוטו כמשמעו. תוך יומיים הרמנו חנות מאפס. אתמול בערב כל הסחורה כבר הייתה במקום, הכל היה מצוחצח ועמד במקום ריח של אקונומיקה רייחנית. אי אפשר אפילו להתחיל לתאר מה הלך שם לפני זה. טונות האבק שנשמנו בזמן הנקיונות האינסופיים. היומיים האלה, שעבדתי במהלכם מהבוקר עד הערב, התישו אותי עד אין קץ. במשך שני ערבים רצופים כל מה שרציתי אחרי שחזרתי הביתה היה מקלחת, פיפי ולישון. ומי שמכיר אותי, יודע שאני יכולה ורוצה תמיד לצאת, גם אחרי שבוע בלי שינה. ואז, אתמול, בשעות האחרונות לפני סגירת החנות הגעתי לאחת התובנות החשובות של התקופה הנוכחית. והיום בבוקר כבר עשיתי כמה טלפונים, ובקרוב מאוד, אני מקווה, דברים יתחילו להתגלגל לכיוון הרצוי. מרוב שיעמום אני מריצה לעצמי דרמות בראש. אוכלת טלנובלות לארוחת הבוקר, וחייה בדרמה אינסופית, שמקורה, כמובן, בתוך הראש היצירתי שלי. ובנוסף לכל זה, אני גם משחקת באש, ולא בטוחה אם הסיכון ש</div>Wed, 31 Oct 2007 12:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tangerina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7800780http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=282197&blog=7800780http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7757858<div align="right" dir="rtl">אני נוטה לשמור בזמן האחרון על זכות השתיקה, רק כי רוב הזמן פשוט אין לי כוח לדבר ולשתף. אני עובדת מסביב לשעון. אתמול עשיתי כפולה של חצי יממה בערך. והיום כמו חכמה עבדתי על עקבים, אז כל הגוף כואב לי. ובאמת שהופתעתי לטובה מהשבוע הזה. בסוף השבוע שעבר המנהל הזמני שלי הוציא אותי לחופש עד להודעה חדשה, וגרם לי את הסבל הכי נורא שהוא יכל - להושיב אותי בבית באפס מעש. ובאמת שלא היו לי שום תוכניות או ציפיות לגבי השבוע הזה. ואז בבוקר יום ראשון טלפון מהמנהל הגדול. ומאז אני עובדת בסניף שהוא קצת מרוחק מהבית שלי, בערך שעה נסיעה לכל כיוון. אבל כמה טוב בסניף הזה אני אפילו לא יכולה להתחיל לתאר. השקט, השלווה כשאני לבד במשמרת. ומנהל של הסניף הזה בנאדם מלאך ליד השטן ההוא. הוא נותן לי יד חופשית ומעניק אחריות. בדיוק ההפך מכל מה שהיה לי בחודשים האחרונים של העבודה, כשניסו להגביל את הסמכויות שלי והלקטין אותי למימדים מזעריים. מחר נשארה לי משמרת אחרונה בסניף הזה, ואז אני שוב באוויר, נתונה לחסדיו של המנהל הגדול. מקווה שיהיה טוב. כי השבוע הזה גרם לי להיזכר למה חיבבתי את העבודה שלי מהתחלה. ברקע מסתובב In Absentia של Por</div>Thu, 25 Oct 2007 20:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tangerina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7757858http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=282197&blog=7757858http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7689523<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה כאילו לא הייתי כאן נצח, כשבעצם כתבתי לפני כמה ימים. ופתאום גם השפה מרגישה לי מנוכרת, אחרי שהתרגלתי כבר לחשוב באנגלית. והכל בזכות הספר ההוא. בכל אופן, כבר לילה, מחר יש עבודה בצהריים ואני אוכל לישון את כל הבוקר, כמו תמיד. ובינתיים המוזיקה עושה לי נעים באוזניות, והרוח הקרה מהחלון מקפיאה אותי. חורף? אוף. החורף השנה מדכא אותי במיוחד, ואני מרגישה רוב הזמן כמו איזה עלה נידף ברוח, בלי שום כיוון או מטרה. בעבודה נסבל בינתיים. לפני כמה זמן התלוננתי קצת שאני משועממת, אבל לפעמים דווקא די מעניין, ומגניב שיש לקוחות מאתגרים ואני מצליחה לסגור עסקאות יפות. התחום עצמו באמת מעניין, ואולי הייתי רוצה להרחיב אותו מתישהו, אבל הבוס החדש פשוט מצליח לדכא אותי בכל הזדמנות שיש לו. הוא כמו זאב טורף שמריח את הפחד שלי, ורק מחכה לזנק. היום במשמרת הוא לא היה, ועבדתי עם עובדת מהסניף הקודם, והיה ממש נחמד. מכרתי, ושתיתי הרבה קפה וצחקנו לנו בכיף. ואז בתחנה כשחיכיתי לאוטובוס הרגשתי את העייפות המתוקה הזאת שיש אחרי שעובדים קשה, אבל לא עייפות מגעילה, אלא עייפות טובה, ששיש כשעושים משהו מספק. איכשהו תמיד הראש שלי עובד</div>Wed, 17 Oct 2007 00:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tangerina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7689523http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=282197&blog=7689523http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7657293<div align="right" dir="rtl">I'm not a big fan of astrology, but sometimes it surprises me. Today, after I returned home, I opened the homepage, and there was my horoscope waiting for me. "Your attempts to find balance may be thwarted now as your inner pessimist overrules your socially correct presentation. During this time, others see you as more light-hearted and charming than you actually feel. Continue to dance with a smile on your face even if circumstances fall short of your expectations. Meanwhile, give some serious thought to everything that is less than perfect in your emotional and spiritual life." Damn, how can it be so correct? I'm so tired of the thought in the nights. I wish I could turn off my head, so I could rest a little and relax. And I just hate Saturdays.A real a-hell-of-a-day. Something has to change.Un-deniable dilemma.Boredom's not a burdenAnyone should bear.It's not enough.I need more.Nothing seems to satisfy.I don't want it.I just need it.To breathe, to fe</div>Sat, 13 Oct 2007 03:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tangerina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7657293http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=282197&blog=7657293http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7612924<div align="right" dir="rtl">It's already farafter midnight and I just can't make myself sleep. Tomorrow morning I get back to work. I'm not thrilled about it of course, but I'm glad to have some kind of routine. If I don't have a routine, how would I break it? And that's exactly what I did last week - I broke my boring routine. I attended my favorite band's live show andI spent almost a week away from home and away from my life. I disconnected myself from everything and everyoneand went to a trip. I visited my cousin in the north, and a friend of mine in the south. I can't put in words how much I enjoyed these days and the way in the road. My personality is not stable right now, and that's why I like to be alwaysin move, no matter what is the direction. Exactly like the song - "To be in a move, so we don't freeze ourselves". I have an unexplained will to talk to him, just talk. He has a new girlfriend, and saw them together yesterday, and of course I haven't enjoyed it, but I think I'm prettey much OK with tha</div>Sun, 07 Oct 2007 01:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tangerina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7612924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=282197&blog=7612924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7537866<div align="right" dir="rtl">הכל עניין של פרופורציות בחיים. רגע אחד למטה, ורגע אחד למעלה.אני הרבה יותר חזקה ממה שחשבתי, ואני שמחה לראות את זה בשטח. זה מדהים כמה השתניתי בחצי השנה האחרונה, בנאדם אחר לחלוטין. אני אולי קצת מאובנת ["מלכת הקרח"], אבל זה שווה את זה. החודשים האחרונים לא הותירו ברירה אחרת, ופשוט הייתי חייבת לאבן את הלב שלי, אחרת לא הייתי כאן. והנה, אני מוצאת את עצמי באמצע הלילה מחזיקה מישהו אחר, מספרת לו כל מה שלמדתי על הבשר שלי ומנסה להוריש לו את התורה כולה.ובסך הכל, הכל בראש. הכל עניין של החלטות. הכל עניין של גישה. תבחר להיות קורבן - תהיה קורבן. תבחר להיות מנצח - תהיה מנצח. "What you have become is the result of what you have thought" [Buddah] אני בת 18 רשמית עכשיו. להגיד את האמת, זה היה אחד מימי ההולדת המעפנים, אבל זה באמת לא נורא. זה בסך הכל יום אחד בשנה, העיקר ששאר השנה תהיה מוצלחת יותר. לילה טוב. </div>Fri, 28 Sep 2007 03:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tangerina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7537866http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=282197&blog=7537866http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7501267<div align="right" dir="rtl">כל כך פחדתי לעשות את הצעד הזה, להיות שוב פעם זאת שיוזמת הכל. אבל פשוט רציתי, הרגשתי שזה נכון הפעם. ודיברתי איתו. אמרתי לו איך אני מרגישה. ואפילו הלכנו ביחד למסיבה של מישהי. וזהו, הייתי חייבת לבדוק מה קורה שם. ובאמת הכל מת, לפחות מבחינתי. כל רגש שהיה לי אליו, התפוגג עם הזמן שעבר מאז. לא נשאר כלום. אני מסתכלת עליו מהצד, ולא רואה את הדברים שהתלהבתי מהם. אני רק רואה בחור פגיע וכואב שמנסה להיות מישהו אחר, מישהו שהוא לא. ואני יודעת שאנשים אחרים לא רואים את זה, אבל אני הרי הכרתי אותו יותר טוב משהוא הכיר את עצמו. אז אני לא יודעת איך יעבוד כל הקטע הזה של הידידות הזאת, כי זה באמת כבר לא זה, ואולי גם לא היה אף פעם, אבל שווה לנסות, לבדוק את העניין, יכול להיות מעניין. "אתה אדון לעצמך, אתה מעצב את עתידך" חבר'ה, תתחילו להקשיב לבודהא. הבחורצ'יק היה חכם. אני קוראת עכשיו ספר פילוסופיה בודהיסטית ומתפוגגת מכל עמוד. מומלץ בחום. </div>Sun, 23 Sep 2007 03:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tangerina)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=282197&blogcode=7501267http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=282197&blog=7501267