איך אפשר בלי רכבת ההרים הזאת, כמובן. דקה אחת טוב, דקה אחרי רע. מה שנשאר זה להאשים את ההורמונים. וחוץ מזה, לא יודעת. הכל סתם כזה. שום דבר לא מלהיב יותר מדיי. יש בי יותר אנרגיות ממה שאני מוציאה, ורוב הזמן אני היפראקטיבית, שלא מסוגלת לעשות שום דבר שכולל ישיבה. כבר שבועיים שלא קראתי שום דבר שכולל בתוכו עלילה [קוסמו, 7 לילות וספר פילוסופיה בהחלט לא כוללים עלילה!]. והאמת, שאני קצת מתגעגעת לזה. מקווה שהחג יעשה קצת טוב, ובלי יותר מדיי אוכל. אמן.