Unravel me
a distant cord
on the outside is forgotten
a constant need

To get along
and the animal awakens
and all I feel is black and white

The road is long
the memory slides
to the whole of my undoing
put aside
I put away
I push it back to get through each day
and all I feel is black and white
and I'm wound up small and tight
and I don't know who I am

Everybody loves you when you're easy
everybody hates when you're a bore
everyone is waiting for your entrance

so don't disappoint them

Unravel me
untie this chord
the very center of our union
is caving in
I can't endure
I am the archive of our failure

And all I feel is black and white
and I'm wound up small and tight
and I don't know who I am

Everybody loves you when you're easy
everybody hates when you're a bore
everyone is waiting for your entrance

so don't disappoint them

Everybody loves you when you're easy

so don't disappoint them

Don't disappoint them...

//Sarah McLachlan - Black & White//

אני שומעת שרה מקלקלן. שוב. ועל דברים טובים זה לא מבשר בכלל. לא שהיא סמל דיכאון או משהו. פשוט אי אפשר להתחבר לליריקה שלה במצב רוח מרומם במיוחד. והיא עושה לי איכשהו טוב בתוך כל הבלאגן הזה. בתוכי. שום דבר לא נראה בסדר והתקווה מעורפלת. וכל ההחלטות שהגעתי אליהן בזמן האחרון עומדות במבחן. ואני מתנדנדת ולא יציבה לחלוטין. שום דבר שלא יעבור אחרי שינה טובה, אני מניחה. ובתקווה, אולי אפילו מחר או מחרתיים יהיה קצת יותר בהיר ופחות עננים בשמיים.