בהוצאת
הקיבוץ המאוחד רואה אור ספר שיריה של חמוטל בר-יוסף, "השתוות".
זהו מבחר
מקיף משיריה של המשוררת הוותיקה, הכולל גם
שירים חדשים. הספר מאורגן על-פי נושאים הקשורים בקשיי החשיפה העצמית; בדיוקן העצמי
של המשוררת ודיוקנים של אחרים; במצב
הישראלי; בחוויות אהבה ואימהות; בשכול ובהתאוששות ממנו; בנופי הארץ; בהזדקנות וקירבה למוות; ובהתגלויות
רוחניות. השירים כתובים בסגנון פשוט
לכאורה, והם מציעים ראייה אמיצה, חכמה ונוגעת ללב של מצבים אנושיים בסיסיים. בסיום
הספר, אחרית דבר תמציתית מאת דן מירון.
בר-יוסף פרסמה
עד כה תשעה קובצי שירה, תרגומי שירה וסיפורת מאנגלית, צרפתית ורוסית (לאחרונה
הופיע תרגומה לכל כתבי איסאק באבל ב-3 כרכים), סיפורים וספר ילדים. היא כלת פרס
אקו"ם (1987), פרס קרן תל-אביב (1987), פרס קרן ירושלים לשירה (1990) פרס
האישה היוצרת (1999), פרס הנשיא לספרות (2002), פרס ברנר (2005).
שיריה הופיעו
כספר בתרגום לרוסית (פטרבורג 2004), אנגלית (ניו יורק 2008), הונגרית (בודפשט
2009) ולאחרונה גם לערבית (קהיר 2010).
חמוטל
בר-יוסף היא גם חוקרת ספרות, העוסקת בעיקר בהקשר הרוסי של הספרות העברית החדשה
ובזיקת הספרות העברית אל המיסטיקה. בימים אלה מופק סרט תיעודי על חייה ועל יצירתה
בידי עומרי ליאור.
שירתה של חמוטל בר-יוסף עונה מחדש על שאלות שאנו מתקשים יותר ויותר לשאול:
האם ניתן לכתוב שירה איכותית בלי להיגרר לפעלולי שפה? האם החומרים הביתיים עדיין
ראויים להיכתב בשיר? האם אפשר להחשיב את חייך האישיים ועדיין לשמור על ענווה
קיומית ושירית?
(מנימוקי השופטים להענקת פרס הנשיא, 2002)
מאותה עמדת המבט של ברנר חוזר קול איש הרוח המצפוני ונשמע צלול עד אימה.
בר-יוסף מפתיעה את קוראיה. מן הקווים הקשים של עט העלבון היא מרימה, דרך משיכות
מכחול ענוג-מתלוצץ, אל אמירה אישית חשופה.
(מנימוקי ועדת השופטים להענקת פרס ברנר, 2005)
אני קורא – לאט, כמו ליקר חזק – שניים או שלושה שירים בכל ערב, ומתפעל
מן הדיוק והחדות והעומק והשילוב הנדיר של חום עם אירוניה.
(עמוס עוז)
מצד אחד
מוחש מאד הכוח המרחיק והמשקיט את עוצמת הרגשות, אבל לא פחות מכך מוחשת גמישותו של
הכוח הזה להרחיק ולקרב דברים אל חזית הדיבור בעדינות ובשליטה, כשליטתו של
מוזיקאי.(אריאל הירשפלד)
לרכישת
הספר: www.kibutz-poalim.co.il או במחלקת ההפצה של הוצאת הקיבוץ המאוחד,
03-5785810 שלוחה 220
בבלוג זה
בכל הבלוגים
