אפשר לומר שהדברים מתייצבים לאט לאט,

כל יום הוא התקדמות קטנה לעבר יציבות.

החלטתי שאני לוקחת את כל הכוחות שעוד יש בי ולא נלחמת עם מה שקורה לי אלא זורמת ומתמודדת.

החלטתי שאני מסוגלת להתמודד עם הכל וגם אם אני נשברת אז זה בסדר, להתפרק ולהמשיך הלאה.

אני אופטימית והחיים בגדול יפים

לפעמים אנחנו מכניסים את עצמנו לתוך הבור השחור ומצפים שמישהו יבוא להוציא אותנו

במקום להסתכל מסביב ולהיעזר בעצמנו.

אני נעזרת בעצמי מעכשיו.

מעבר לזה שסוף סוף מצאתי את עצמי חוזרת לרקוד מחזקת את הגוף והנפש.

מרגישה הרבה יותר שלמה.

קצת מצילומי חאלטורה שעשיתי לפני שבועיים