<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>I&apos;ll Escape From Eden&apos;s Walls</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 S H A I - L E E. All Rights Reserved.</copyright><image><title>I&apos;ll Escape From Eden&apos;s Walls</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/21/57/27/275721/misc/21008172.jpg</url></image><item><title>פורים חג למוזרים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14294085</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז החג האהוב עליי בעולם נגמר..
החג היחיד בו אתה יכול ללבוש מה שבא לך להתאפר איך שבא לך והכל במסווה של תחפושת
היום בו המוזרות שלך נטמעת בין כל הנורמאליים .
השנה התחפשתי לבת הים הקטנה , אילתור של החיים ,
ביום אחד קניתי כל מיני שטויות והכנתי לבד את התחפושת - מעדיפה פי אלף על לקנות משהו מוכן .

הוראות הכנה :

קניתי סלסלת צדפים מהממת ב35 שקל , 
קניתי קשת צמה לשיער - תפרתי את כוכב הים לקשת וככה יצרתי את מה שעל ראשי.
2 בקבוקי ספריי צבע אדום ובקבוק אחד ורוד לשיער ארוך כמו שלי
מצאתי טופ סגול מעפן ב10 שקל והדבקתי עליו צדפים
לקחתי חגורה ישנה שאין בה שימוש והדבקתי גם עליה צדפים.
איפור מוגזם בגוונים כחולים סגולים ורודים וחצאית ארוכה טורקיז שהייתה לי בארון וזהו :)








עוד 12 יום לפגישת הלהקה ! כולי התרגשויות ואכילת סרטים כמו ילדה בת 13&lt;/&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 08 Mar 2015 20:15:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (S H A I - L E E)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14294085</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275721&amp;blog=14294085</comments></item><item><title>הסיפור שלי עם טוקיו הוטל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14292267</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואו, לא חשבתי אי פעם שאכתוב את הסיפור האישי הזה ואחשוף אותו , אגרום לעצמי להיחשף ולהתפשט מול כולם .עוד שבועיים אני פוגשת את הלהקה ששינתה לי את החיים , הצילה אותי והיוותה עבורי מקום מקלט . זה הסיפור שלי עם טוקיו הוטל.לא ארחיב ואפרט על האירועים שעברתי בתקופת ההתבגרות לעומק, אבל עברתי תקופה קשה, הבית עבר תקופה קשה, תקופה של התעללות נפשית קשה , ריסוק תחושת הבטחון העצמי והבטחון בבני אדם , תקופה שעברתי שהייתה כל כך קשה שהייתי נערה מתבגרת מאוד סגורה חסרת ביטחון ובעלת מחשבות אובדניות אין סופיות. התקופה בה הרגשתי הכי לבד בעולם .במהלך החיים כולנו עוברים דברים קשים ומתמודדים עם החרא של החיים בדרכים אחרות, חלק בוחרים להכהות את הכאב, לטשטש אותו , לברוח , להיעלם .. בזכות ההיכרות שלי עם טוקיו הוטל היה לי מקום מפלט. יש כאלה ששותים , שמעשנים , שדופקים תראש, אני בחרתי להיאבד בתוך המוזיקה שלהם , הפנתי את כל תשומת ליבי , מחשבותיי והזמן הפנוי שלי - ללהקה הזאת. אובססיה מטורפת , הדבר היחיד שנהגתי לדבר עליו והדבר היחיד שהיה מעסיק אותי. לשם ברחתי , השקעתי את כל האנרגיה שלי בהם ובעשייה שקשורה אליהם. כל פעם שהר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 05 Mar 2015 10:43:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (S H A I - L E E)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14292267</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275721&amp;blog=14292267</comments></item><item><title>שיגרת מלחמה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14274529</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עוד פעם טילים , עוד פעם פצועים והרוגים, עוד משפחות שבורות
עוד פחד ולחץ והיסטריה
רק בגלל ביבי ,
האפס הזה.
נמאסת כבר ! נמאסת!!!!
מתבאסת שכנראה אחרי חודש שלא ראיתי את אהובי כרגע יש עוצר יציאות
וגם הסופ&apos;&apos;ש אפספס אותו.
איך המציאות בארץ הזאת יכולה להתהפך עלינו ביום.
כאילו אי אפשר לעשות תוכניות לטווח הקצר , כי איכשהו הכל נדפק.
האמת שבא לי כבר להתגייס למילואים אני כבר מצוק איתן מוכנה נפשית ופיזית לזה.
קשה להיות מנותק ממש שקורה פה אחרי שנתיים שהייתי בלב העיניינים .

באילת הרחוקה כרגיל מנותקים , אבל אני מסרבת להתנתק כל היום מחוברת לחדשות ולרדיו ומתעדכנת כמה שרק אפשר.

נקווה לסופ&apos;&apos;ש שקט ורגוע
מחר אגיע למרכז להיות עם המשפחה קצת , נקווה שאהובי יצא הביתה והכל ירגע ואז גם אראה אותו.
השבוע שלי מתמלא ואני עסוקה ברוב הימים , זה משמח אותי,
מעבר לריקוד התחלתי גם להתאמן TRX ובאמת קשה לי ואני מציבה לעצמי יעדים
ואתגרים שאני כל כך נחושה לכבוש.
זה עושה לי טוב.





&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 28 Jan 2015 15:09:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (S H A I - L E E)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14274529</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275721&amp;blog=14274529</comments></item><item><title>Dance your pain away</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14273579</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אם יש משהו שמחזיק אותי עם הראש למעלה - זה שחזרתי לרקוד.
תעשו מה שעושה לכם טוב ותפסיקו לפחד. הפחדים ממלאים אותנו ועדיין משאירים חלל עצום מלא בכאב.

מתרגשת לקראת הסופ&apos;&apos;ש , קצת לברוח מאילת לסוע לירושלים הקסומה שלי.














עוד פחות מחודשיים סוף סוף אגשים חלום ילדות , הולכת לפגוש את הלהקה שהצילה לי את החיים והייתה לי למפלט בגיל ההתבגרות
TOKIO HOTEL - כן הגרמנים שהיה להם להיט אחד בMTV .. חלומות ילדות גם צריך להגשים ועוד באמסטרדם..
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 26 Jan 2015 11:56:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (S H A I - L E E)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14273579</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275721&amp;blog=14273579</comments></item><item><title>לאט לאט</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14271926</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אפשר לומר שהדברים מתייצבים לאט לאט,
כל יום הוא התקדמות קטנה לעבר יציבות.
החלטתי שאני לוקחת את כל הכוחות שעוד יש בי ולא נלחמת עם מה שקורה לי אלא זורמת ומתמודדת.
החלטתי שאני מסוגלת להתמודד עם הכל וגם אם אני נשברת אז זה בסדר, להתפרק ולהמשיך הלאה.

אני אופטימית והחיים בגדול יפים
לפעמים אנחנו מכניסים את עצמנו לתוך הבור השחור ומצפים שמישהו יבוא להוציא אותנו
במקום להסתכל מסביב ולהיעזר בעצמנו.

אני נעזרת בעצמי מעכשיו.
מעבר לזה שסוף סוף מצאתי את עצמי חוזרת לרקוד מחזקת את הגוף והנפש.
מרגישה הרבה יותר שלמה.

קצת מצילומי חאלטורה שעשיתי לפני שבועיים 


&lt;img style=&quot;width: 640px; height: 640px;&quot; src=&quot;http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/21&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 23 Jan 2015 09:27:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (S H A I - L E E)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14271926</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275721&amp;blog=14271926</comments></item><item><title>כשקשה אז כותבים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14270718</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;





אני מוצאת עצמי בימים האחרונים מחפשת מפלט
מפלט שיהיה לי בו שקט ונעים .
אין לי זמן לברוח מהמציאות
ועכשיו הגיע תורי להחזיק את כולם על הכתפיים , להיות איתנה.
ולפעמים פשוט בא לי להסתגר ולבכות כמו ילדה קטנה ולצרוח את כל הכאב לתוך כרית.
לתת לעצב ולכאב למלא את כולי ולהרגיש מסכנה .
אבל אסור לי , זה לא הזמן שלי להיות החלשה , זו לא ההזדמנות.
אז באתי ,
פה מותר לי
מי כבר קורא פה.
אף אחד לא ידע שלפעמים אני חלשה.
אף אחד לא ידע שמתחת לחיוך מסתתרים גלים של רגשות ולחצים.
&lt;span style=&quot;font-size: medium&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 20 Jan 2015 19:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (S H A I - L E E)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14270718</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275721&amp;blog=14270718</comments></item><item><title>חשק עז לחזור לכתוב. יש גם תמונות כרגיל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14077955</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אשכרה רוצים לסגור את ישראבלוג הא?

בונא אני כותבת פה כבר 8 שנים. יעני מאז שאני זוכרת את עצמי

אני פורקת פה רגשות, המקום היחיד שמאפשר לי חזרה בזמן , ופגישה עם שי-לי מהעבר.

להסתכל אחורה ולראות כמה גדלתי, כמה למדתי כמה התבגרתי. ובו זמנית לזכור שאני

עדיין ילדונת ועוד כל החיים לפניי , ובשמונה שנים שאני כותבת פה החיים השתנו לי 360 מעלות לפחות 20 פעמים.

אהבות , חברויות , רגשות , כאב , שמחה , חוויות . כמעט הכל מתועד פה.

מעבר לזה שהמקום הזה הוא בית לאלפי בני אדם שמחפשים את המקום לבטא את עצמם.

יש פה כל כך הרבה אנשים כישרוניים, בשלנים , חובבי אופנה, צלמים, מספרי סיפורים ועוד הרבה.

כואב לי הלב.

לא בא לי שימחקו אותנו כאילו לא היינו פה, היינו קהילה פורחת. נפגשנו בעזריאלי ובדיזינגוף סנטר, העיפו אותו

מהמון מקומות כי היינו שונים . רק פה יכולנו להתאחד. ועכשיו גם את זה לוקחים?

אני לא יכולה לספור את האנשים שהכרתי בזכות הבלוג, שמלווים אותי כבר שנים והפכו לחברים לחיים.

אולי זה פוסט פרידה , אני מקווה שלא. בכל מקרה אני כותבת פה לעצמי, כדי לזכור , להתענג על הנוסטלגיות

ועל ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 01 Apr 2014 11:32:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (S H A I - L E E)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=14077955</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275721&amp;blog=14077955</comments></item><item><title>פשוט חג מושלם</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=13784523</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כמה נהנתי בחג הזה.. לא מצליחה לתאר אפילו
אין יום בלי כמה שעות טובות בים ויציאה עם החברות בלילה..
שמחה שהיה לי שבוע שלם מלא בחוויות, ניקיתי תראש, השתכרתי,רקדתי כמו משוגעת
והיה לי הרבה זמן של מחשבה על החוף והגעתי לתובנות לגבי התקופה האחרונה..
המצב רוח אופטימי והראש סוף סוף נקי ועכשיו אפשר לחזור לבסיס:)
















&lt;/&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 18 May 2013 18:31:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (S H A I - L E E)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=13784523</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275721&amp;blog=13784523</comments></item><item><title>שנה ומשהו מאז שכתבתי פה לאחרונה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=13775804</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הזנחתי כמובן, את הבלוג ואת כל מה שהיה קשור לחיים של לפני הגיוס.
במצב נפשי לא כלכך טוב כרגע ואיכשהו אחרי כל כך הרבה זמן, זה המקום שאני מרגישה שבא לי להתפרק בו.
אז אני כבר שנה וחודשיים בצה&apos;&apos;ל, לא להאמין שבפעם האחרונה שכתבתי פה הייתי חודש וחצי לפני הגיוס.
עברתי המון.. המערכת הצבאית לא קלה לי, אבל אני כלכך שמחה ללבוש את המדים האלה ואני גאה בעצמי על
כמה שלמדתי להסתגל למערכת ועדיין להישאר מי שאני.
אז הייתי טירונית, חניכה בקורס, סמב&apos;&apos;צית , התקדמתי להיות אחמ&apos;&apos;שית ויצאתי להיות מפקדת בקורס סמב&apos;&apos;צים.
סגרתי עם עצמי מעגל, גם חניכה מצטיינת וגם מפקדת מצטיינת.
כרגע החיים די שגרתיים ולא הכי מעניינים. סופרת את היום עד לאזרחות. מקווה להתחיל את החיים מחדש
לאחר שאשתחרר. דף חדש, אנשים חדשים, מקום חדש, בא לי להתרחק מהכל.

תנו לי להיות בים, לבד . רחוקה מכולם. ואז אולי אמצא את עצמי.














&lt;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 11 May 2013 18:00:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (S H A I - L E E)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=13775804</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275721&amp;blog=13775804</comments></item><item><title>נמאס מהכל, חודש וחצי לגיוס ו20 יום לאמריקה - תמונות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=13085696</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אחח אלוהים ישמור, אני חוזרת לפה כל פעם שבא לי לפרוק קצת תיסכולים,
הגעתי למצב שאני אשכרה סופרת את הימים ואת השעות עד שאני יעוף מפה,
ישנה את השגרה שלי ב360 מעלות.
את האמת? נאמס לי להיות לא מוערכת, נמאס לי שאני עושה תמיד מעבר למקסימום
ונותנת מעצמי 3000 אחוז, ומקבלת שיט בחזרה, יחס דוחה, דחייה ותלונות.
אז FUCK IT! עוד חודש וחצי אני מתגיייסת (16.4) שהדבר הזה בעצמו מאכיל אותי סרטים רצח
סרטים שאני יודעת שיעברו , אבל בכל מקרה חוששת משינוי, אבל חייבת שינוי דחוף,
לא יכולה יותר לראות הקניון המסריח הזה, ולהרגיש משועבדת לעבודה, רוצה להנות
להגיע לקניות בשביל לפנק את עצמי ולא בשביל לסבול התנהגות מסריחה של לקוחות טיפשים וחוסר אמפתיה.
נכון שהחלום הכי גדול זה להתבונן בהלוויה של עצמך? ולראות למי כן אכפת ולמי לא, ולראות כמה שמעריכים אותך?
אז בגלל זה אני מתה לעוף מפה, שאני יתגעגע לארץ ולהכל, ושהקרובים אליי יתגעגעו אליי וירגישו בחסרוני.

בקיצור מדוכאת רצח וממש מחכה לעלות על המטוס ולהתנתק קצת מהכל. (חוץ מאהובי, אני לא מחכה לרגע להתנתק ממנו,
אבל געגועים יעשו טוב לשני הצדדים).









&lt;i&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 02 Mar 2012 22:30:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (S H A I - L E E)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=275721&amp;blogcode=13085696</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=275721&amp;blog=13085696</comments></item></channel></rss>